פתח עינים על שבת קמט

כל שחבירו נענש על ידו וכו' ממאי דאמרינן בסוגיין צדקיה צדיקא מאי ה"ל למעבד מוכח דמי שביזוהו או הזיקוהו ולא קלל ולא צעק אבל מן השמים הענישו למבזה ומזיק אינו בכלל כל שחבירו נענש על ידו כיון דהוא לא קלל ולא צעק דאם מן שמים נלחמו בעבור כבודו איהו מאי אית ליה למעבד. ויש לעמוד בזה מההיא דפרק לא יחפור על רב אדא בר אהבה דכל חד מאמוראי אמר אנא ענישתיה וכתבו התוס' התם שהיו מצטערים שנענש על ידו כדאמרינן כל שחבירו נענש וכו' והרואה יראה התם דאיכא בינייהו מי שלא קלל ולא דיבר רע ואמאי הוה מצטער מי שלא קלל ולא התפלל להענישו. ולולי דברי התוספות דהתם יש לפרש דהתם דהיו מצטערים דהגם דאינו בסוג כל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה מ"מ לא יבצר מאיזה עונש כדאמרינן פרק חלק דא"ל הקב"ה ע"י נהרגו כהנים ונטרד דואג וכו' ודין גרמ"א בצער לו יפתח פיו אנא ענישתיה דהא מיהא בעי לכפור"י. ואין להקשות ממ"ש פרק קמא דברכות דא"ל שמואל לשאול למחר אתה ובניך עמי במחיצתי והא אמרינן כל שחבירו נענש ע"י אינו נכנס במחיצת הקב"ה ובודאי דמחיצת שמואל מחיצת הקב"ה ושאול הרג בצוויו אחי מלך וכל כהני נוב. דהרי שם בברכות אמרו כל העושה דבר עבירה ומתביש מוחלין לו ויליף לה מהא דשאול וא"כ הרי ע"י הבושה נתכפרו עונותיו ולא עוד אלא שנהרג ודאי נתכפר לו הכל וזכה למחיצתו של הקב"ה. ועדיין יש לעמוד ממ"ש פ"ק דגטין השכם והערב לבית המדרש והוא יפילם חללים. וגם מכמה דוכתי שאמרו נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות. ויש ליישב: