פתח עינים על שבת י.

כיון דכולא ליליא זמן ערבית לא מרתת ואתי למפשע מכאן מקשים על מ"ש הרב פרי חדש א"ח סי' תל"א דמשמע מדברי הרמב"ם דהא דאמרו דילמא אתי לאמנועי ממצוה לאו למימרא דילמא ישכח ולא יבדוק דכיון דאית ליה זמן כל הלילה לא חיישינן להכי אלא היינו לומר שימנע מעיקר המצוה לבדוק בתחילת הלילה וכו' ע"ש וזה נראה הפך מסוגיין דלשינויא בתרא טפי איכא למיחש אי איכא זמן כל הלילה עכ"ד ויש לחלק וק"ל:

טריחותא למיסר המייניה וכו' התו' הביאו משם מחזור ויטרי דבעי אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה וכו' ומשמע דחוץ מתפלה שרי לבו רואה את הערוה. וידוע דמחזור ויטרי חיברו רבינו שמחה על פי רש"י כמ"ש המרדכי פרק החולץ. ואתיא כי הא דכתבו הפוסקים בשם רש"י דלבו רואה את הערוה מותר וכ"כ תוס' ישנים כ"י בשלהי מי שמתו משם רש"י אמנם בספר האורה כ"י המיוחס לרש"י שם מפורש דלבו רואה את הערוה אסור וכבר אנכי העירותיהו בקונט' אחרון לספר הקטן מחזיק ברכה סי' ע"ד:

רמי פוזמקי ומצלי עמ"ש בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' צ"א בס"ד:

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא וכו' אפשר לפרש במה שחקר הרב באר שבע בתשובה סי' כ"א בהא דאמרינן כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט והיאך מצאנו ידינו ורגלינו שהרי אנו עושין כמה חומרות למאות ולאלפים ותירץ דהא דאמור רבנן דנקרא הדיוט היינו במילתא דלא מצי למיתי לידי איסורא דאז לא שייך ביה חומרא ופרישות והדר קשיתיה דהירושלמי בהא דאם התחילו אין מפסיקין משמע להפך עש"ב. והכא תורתם אומנותם הוה כמ"ש התוס' לקמן ודינא הוא דאין מפסיקין לתפלה כרשב"י אמור מעתה דרבי ירמיה סבר דהא דאמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט הוא במילתא דלא אתי לידי איסורא אבל כגון זו דאפשר שיעבור הזמן ולא יתפללו אף דלדידהו אין מפסיקין מ"מ שפיר מצי להחמיר ולא מיקרי הדיוט ורבי זירא סבר כירושלמי דבכל גונא אתמר כל הפטור נקרא הדיוט ולכן אמר לו גם תפלתו תועבה מלבד דנקרא הדיוט גם לרבות שתפלתו תועבה דכל הפטור נקרא הדיוט בכל מילי שלא כמו שעלתה על דעת רבי ירמיה:

הוה קחליש לבייהו פירש"י דהתענו ותנא להו דאין צריך לישב כל היום. מקשים דאמאי לא פירש דתנא להו דגדול שכרם כדפירש ללשון ראשון. ואפשר לומר דבשלמא לאידך לישנא דהוו קמצערי רבנן על ביטול תורה יש לפרש שפיר דתנא להו שכר מצוה לכסא שופט צדק ולא יחושו על הלימוד. אמנם להך לישנא דחליש לבייהו מצד רעבון מאי תנא להו דגדול שכרן ואיך בזה יעלה ארוכה למלאת נפשם דהוו רעבים גם צמאים אמטו להכי פירש דתנא להו דאין צריך לישב כל היום בדין ופשוט ועמ"ש הרב עיון יעקב:

אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי, כתבו התוספות משמע דעדיף דין מת"ת והא דאמרינן פ"ג דמ"ק ההוא דטרקיה זיבורא עיילוה למערתא דחסידי ולא קבלוה למערתא דדייני וקבלוהו התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים נוטים אחרי השחד עכ"ל ובהשקפה ראשונה ירגיש אדם מההיא דאמרינן פ"ק דברכות מהו דתימא דינא שלמא בעלמא. קמ"ל דדינא נמי היינו תורה והרי דלרבותא אמרו דדינא היינו תורה ומשמע דודאי לא עדיף מת"ת. והן אמת דמשמעותא דסוגיין כהתוס' דעדיף דין מת"ת מדרבי אמי ורבי אסי כל שעתא טפחי אעברא דדשא ומהדרי לדון והרי אמרו פרק אלו דברים דאסוותא לא לימרו בבית המדרש מפני ביטול בית המדרש. ואפילו תימא דרבי אמי ור' אסי אינהו בלחודייהו הוו גרסי מאי דהוא קצת רחוק וגם נאמר דליכא במתא מאן דדאין דינא אלא אינהו מ"מ מזריזות זה דטפחי כל שעתא מוכח דחביב להו דין מת"ת ומההיא דברכות משמע איפכא. וראיתי להרב מהרח"א בישרש יעקב שהקשה משם הרב רצוף אהבה מההיא דברכות וסלקא ליה בצ"ע וגם הרב לא יישב לזה. אך פירש דברי התוס' דמאי דקשיא להו מההיא דמ"ק היינו איך קבלוהו מערתא דדייני דעדיפי מת"ח ותירצו בדיינין שאינן מומחין ועל זה הקשה דבאומר' שאינם מומחים משמע דהם חסידים אלא דלא גמירי ובאומרם שהם נוטים אחרי השחד מוכח שהם רשעים גם הול"ל ופעמים נוטין בוי"ו ותירץ דרש"י פירש בבכורות דף כ"ט מומחה בחסידות וז"ש התוס' שאינן מומחים בחסידות ומ"ש שפעמים נוטים היינו בשודא דדייני והאריך בזה ע"ש באורך: ולא נתקררה דעתי הקצרה בפירושיו בדברי התוס' דמאי דפירש דקושית התוס' היא ממאי דקבלוהו במערתא דדייני על זה יקשה דמאי מקשים התוספות לעולם דעדיף דין מת"ת אבל לענין קבורה אין לדקדק כל כך לקבור ת"ח אצל דיינים. תדע דהא אסיקו אדעתייהו לעייוליה במערתא דחסידי. ותו בתירוצם דמוקמי לה בדיינים שאינם מומחים יש להעיר דהני קבוראי אזלי מן הקצה אל הקצה דברישא סבור לעייוליה למערתא דחסידי דעדיפי מחכימי למעלה ממדרגתו ועד אחרן עיילוהו למערתא דדייני שאינם מומחים שנוטים אחרי השחד דפחיתי מחכימי. וגם למה שנדחק הרב הנז' בפירוש דברי התוס' יקשה דהו"ל לעייוליה למערתא דחכימי ואי תימא דחכימי נמי שם תהא קבורתם במערתא דדייני יקשה תרתי חדא דכיון דחכימי קבירי במערתא דדייני והכי הוו נהגי מאי סלקא דעתך לעייוליה להאי למערתא דחסידי היושבים ראשונה במלכות אטו משום דסנו שומעניה ליעייליניה דרגא משאר חכימי. ותו לימא למערתא דחכימי לשון שאין לטעות בו דהשתא דקאמר למערתא דדייני סתם נבא לטעות דהוו דייני מומחים: וגם מה שפירש הרב הנז' דמ"ש שאינן מומחין היינו בחסידות ומייתי מפירש"י דבכורות דפירש במומחה דהיינו בחסידות לי ההדיוט אינו מחוור חדא דהרואה יראה דאין הכרע מפירש"י דהתם דפירושו מומחה שם הוי מומחה בחסידות אך כונתו דמ"ש שם פקיע ומומחה כאילא ביבנה הדמיון לאילא ביבנה היינו שהיה חסיד ולא נחשד אבל לעולם דפירוש מומחה שם כפירוש מומחה דבעלמא. ואפילו אי תימא דכונת רש"י שם לפרש מומחה בחסידות אין ללמוד מזה לדברי התוספות דהכא שכתבו שאינם מומחים דכונתם בחסידות וכל כי הא הו"ל לפרש ולא למנקט לשון זה על סמך דפעם אחת נקט הש"ס בחד דוכתא מומחה ופירושו מומחה בחסידות. וגם מה שפירש הרב דמ"ש התוס' שפעמים נוטים אחרי השחד דמיירו בשודא דדייני והאריך בזה ע"ש דחיק ואתי מרחיק. על כן נראה לפרש בפשיטות דכונת התוס' שאינם מומחים דלא גמירי וכיון דלא גמירי נמשך מזה שפעמים נוטים אחרי השחד בשוגג דסברי דלא אסיר וזה בא להם מחמת שאינם מומחים: ומאי דקשיא להו מההיא דמ"ק אפשר לומר דהכי קשיא להו דמדחזינן דס"ד לעייוליה למערתא דחסידי שמעינן דזאת לפנים עיילי לכמה חכימי התם במערתא דחסידי ונתקבלו ברצון דאף דחסידי עדיפי ניחא להו דליהוו במחיצתם שאר חכימי. דאין סברא דעד האידנא לא נסו באלה לעייולי התם חכים ונהיר דאטו הנשכח כדין דחכימי צדיקי לא עיילי והא דסנו שומעניה ליעול ברישא אלא מוכרח דקבור התם כמה חכימי ומשו"ה סבור לעייולי האי נמי. ומאחר שכן קשה אמאי לא קבור דייני התם והלא דייני עדיפי מחכימי דדין עדיף מת"ת ואמאי עבדי מערתא לדייני בלחודייהו. ותירצו בדיינים שאינם מומחים וכו' אבל דייני מומחים קבור להו במערתא דחסידי. וההיא דפרק קמא דברכות דקאמר דינא היינו תורה ליכא לאותובי מינה דהתם דעסיק בעוסקי תורה חד ותרי קאמר דתלתא דיתבי בדינא לא תימא שלמא דדינא היינו נמי תורה. והשתא דידעינן דדינא תורה וכן בדין דדייני דפסקי דינא דעתייהו אגופי הלכות שמשם יצאה הוראה ומהרהרים תמיד בדיני התורה. א"כ ממילא דין עדיף מת"ת דדינא הוי תורה וגמילות חסדים בחדא מחתא ומדרש ומעשה כחדא שריין ומשו"ה רבי אמי ורבי אסי טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול: ורבינו חננאל פירש התם דמערתא דדייני היינו הנדונים שכבר קבלו דינם ונתמרקו עונם והביאוהו הריטב"א בחידושיו ובספר עין יעקב שם משם התוס' ולפי פירוש זה לק"מ אך התוס' הכא לא ניחא להו בזה דלשון מערתא דדייני לא מוכח הכי. ולרש"י שפירש התם מערתא דדייני ראשי בית דין י"ל דבתחילה עבוד מערתא דחסידי ומערתא דדייני לכבוד משום דניחא להו לחסידי דליהוו בהדי הדדי וניחא להו לדייני דליהוו בהדי הדדי ועיקרן חדא לחסידי וחדא לדייני וחכימי זימנין בהא וזימנין בהא ודוק כי עוד יש לצדד ואין להאריך:

רביעית מאכל כל אדם. קצת יש להרגיש על הטור א"ח סי' זק"ן דתלה זה ברב פפא והיא ברייתא שלימה ורב פפא לא אמרה למימרא בפני עצמה אלא דאצטריכא ליה לשינויא בעלמא. ומרן בב"י כתב שם ומ"ש ששית מאכל ת"ח איתא נמי פ"ק דשבת ע"ש והכא איתנהו לכל דברי הטור נמי: