פתח עינים על שבת י:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. יש להרגיש מאי חדית רב על הברייתא ואחר דתנא דברייתא אשמועינן דברי ת"ק ודברי רשב"ג מה בא ללמדנו ואפשר דאצטריכא ליה לרב משום דאי מהברייתא ודברי רשב"ג היינו יכולים לומר דהא דצריך להודיעו היינו כדי שיהא אוהבו וכפ"ז אם נותנה לחבירו מיד ליד א"צ להודיעו מקודם ודוקא אם נתנה שלא בידיעתו דומה לנותן פת לתנוק אז צריך להודיעו כי היכי דלב ולב קרבו"ת יחפצו אבל בנותן לו פנים בפנים לא בעי לאודועיה. להכי אתא רב וקאמר סתמא הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו כלומר מקודם כדי שלא יתבייש כדפי' רש"י ואי נתנה שלא בפניו צריך להודיעו אח"ך כדי להגדיל אהבה באופן דבכל גוונא צריך להודיעו ויליף לה מקרא לדעת כי אני ה' מקדשכם דמהודעת שבת שמעינן דצריך להודיעו לקנות אהבה ומיתור תיבת לדעת סבר רב דבכל גוונא צריך לאודועי. ועיין בריש מס' שמחות ופירוש רש"י פ' חקת:

רב חסדא הוה נקיט וכו' יש להרגיש רבא בר מחסיא אמאי לא אמר הך מימרא משמיה דרב חמא בר גוריא דאמרה משמיה דרב כדבסמוך דהא קמאי ובתראי אמרינן כמבואר בנזיר דף נ"ו. ותו צריך לדקדק מאי דאמר הכי אמר רב תיבת הכי יותרת היא לפום ריהטא. ותו מאי דקאמר חביבין עליך שמעתתי דרב כולי האי חדא דמעשיו מוכיחים. ותו מאי כולי האי דקאמר. ותו מאי אהדר ליה בתריתא עדיפא לי מקמיתא מאי לי דדייק למימר. ומפה קדוש הרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר זלה"ה שמעתי דרך נאה הלא בספרתו ס' חפץ ה' עש"ב וכמתלמד מדבריו אפשר להוסיף ולהמתיק הדקדוקים הנאמרים כי עם היותם קלים הלא טוב לדקדק מאד לשון חכמים כי אין אות בדברי קדשם שאין גנוז בה כל טוב האר"ש. והוא במאי דכתיבנא בעניותין בסמוך דרב לא אצטריכא ליה להאי מימרא אלא דוקא לאשמועינן בנותן מיד ליד דצריך לאודועיה כדי שלא יתבייש דמאי דצריך לאודועי לקנות אהבה הא שמעינן לה מהבריתא וכדאמרן. איכו השתא אפשר דרבא בר מחסיא הבין דודאי אין דבר משמעתתי' דרב נעלם מרב חסדא ובכל ביתו נאמן רק שרוצה לעשות המצאה לתת המתנות במתנה וכדי שלא יתבייש המקבל בעת קבלתו המתנות בקש המצאה זו ואחר שיקבלם ירמוז לו שרצונו היה לתתם לו במתנה לגדל ולחזק אהבת ריע וזהו שדקדק ואמר לו הכי אמר רב כלומר מעשה זה עצמו שאתה עושה שלא לבייש המקבל בעת הקבלה הן הן דברי רב שאמר הנותן מתנה וכו' דאי לא מהברייתא שמעינן לה לאודועי להוסיף אהבה ולא שבא לומר לו מימרא זו דסבר דודאי ידע לה והיינו דקיצר ולא זכר רב חמא בר גוריא דלא נתכוון לומר המימרא אלא כונתו לרמוז דירד לסוף דעת רב חסדא ודעת רב במימרא זו והיינו דדייק בלישניה ואמר הכי אמר רב. ויהי כאשר ראה שנתנם לו ולא רמז שהם מתנה לצאת ידי חובת הברייתא ורב דסתם קאמר צריך להודיעו דנהי דנפק מחשש בושה אבל לקנות אהבה היה צריך לרמוז שעיקר דעתו לתתם לו במתנה. לז"א חביבין עלך שמעתתי' דרב כלומר השתא איגלאי מילתא דעוצם כונתך אינו אלא לתתם בשכר ידיעת המימרא ולא די זה אלא אפילו דמימרא זו עיקרה בבריתא ולא אתא רב אלא להוסיף בה דבר כדאמרן אפ"ה חביבה עליך והיינו דאמר כולי האי כלומר אפילו כעין מימרא זו דעיקר מטרין לה הוה בבריתא. ואהדר ליה עדיפא לי דייקא דודאי מימרא ראשונה היא עיקר דזו אינה אלא משל ושיחת חכמים אבל לי עדיפא מאשר יקרתי בעיניך דמצד חשיבותי חביבן לי שמעתתי' דרב ולגבי דידי הא עדיפא: