פתח עינים על סנהדרין צא.

ווי לכון חיביא דאמריתו מתי חיין וכו'. אפשר במ"ש לעיל דה' מחיה מתים ונטפל בהם להיותם בנים. ופ"ק דבתרא אמר טורנוסרופוס לר' עקיבא דדין הוא דלא נעשה צדקה משל למלך שכעס על עבדו וכו' ואיכא למ"ד פ"ק דקדושין דכשעושים רצונו של מקום נקראו בנים אבל אם אינם עושים רצונו של מקום אינם נקראים בנים וז"ש ווי לכון חייביא דאמריתו מתי חיין מטעם דנטמא לבנים והלא אין אתם עושים רצונו של מקום דחיין מתי כשהם רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים וז"ש דחיין מתי הם כמתים ואפשר דמתי חיין והקב"ה מטפל בהם דנקראו בנים הא לא אפשר דכשאינם עושים רצונו לא נקראו בנים ואם כן ווי לכון חייביא דאינכם עושים רצונו של מקום ואתם עבדים. והשיבו ווי לכון חייביא דבטענת עבדים אתם נמנעים ורחוקים מצדקה ואין אתם זוכים כי אנו לעולם יש לנו דין בנים ואתם חייבים ורשעים שדנים אותנו כעבדים ואין אתם עושים צדקה דלא הוו חיין הנה הקב"ה יודע הכל וגם הרשעים נולדים בעולם והכל לברר ולתקן והם מפלאות תמים דעים וא"כ דלא הוו חיין אף שאינם עושים רצונו של מקום דחיין לא כל שכן כי אנחנו בנים וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:

רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול. אפשר לומר כי הרופא באתרא דלא ידעין ליה נפשו אותה ויעש רפואה נפלאת להיות לו שם ובו בפרק לא יחוש כל כך לשכר לז"א רופא אומן תקרא שתזכה לשם ולא שיהיה בלי תועלת אך שכר הרבה תטול. אי נמי אפשר במ"ש מור"ם ח"מ סימן רס"ד דסתם העושה טובה עם חבירו צריך לשלם לו דודאי לכך עשה טובה לבא בשכרו. אמנם נראה דאם זה שעשה הטובה כיון לצערו אלא דהטובה באה ממילא אינו חייב לשלם כיון דידעינן דאיהו לצעוריה קמכוין והכא קאמר אי קאימנא בעיטנא וכו' וכונתו לצערו והגם דממילא באה טובה מרובה דפשיט ליה לא יתחייב שכר כמדובר. והיינו דקאמר ליה אף שכונתך להרע לא יקרא שמך מצער לחבירו אלא רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול אף שאינו מן הדין וכאשר דברנו:

כשבאו בני אפריקא וכו'. תמה הרב באר שבע בתוספותיו שהרי בב"ר פרשה ל"ז איתא בני יפת גומר ומגוג א"ר שמואל בר אמי זו אפריקא וה"נ אשכחן בתרגום ירושלמי א"כ היאך יכלו לומר וכנען אבוהון דהנך אינשי ובב"ר פרשה ס"א מייתי הך עובדא ולא נזכר כלל בני אפריקא רק בני כנען ואולי ט"ס הוא עכ"ל וכתב עליו בספר רגל ישרה וז"ל אבל הריטב"א כתב דבני אפריקא הם בני גרגשי וכמ"ש במכילתא דבני גרגשי פנו עצמם מא"י ונתן להם הקב"ה ארץ כנען אפריקא ותבעו חלקם שהם מבני כנען ולעד"נ דאין המכילתא סותר לב"ר דמ"ש ארץ בארץ אפריקא ש"מ מקצת מאפריקא ונסתר קושית הב"ש הנזכר עכ"ל ונעלם ממנו שבמדרש רבה עצמו בויקרא רבה פרשה י"ז ובדברים רבה פרשת שופטים אמרו נמי דהגרגשי פנה ונתן להם אפריקא ע"ש והכי אמרו בירושלמי פ"ו דשביעית וא"כ מוכרח שבחלק א' מהאפריקא הלכו הגרגשי אף שהאפריקא בכללה היא ליפת וכמ"ש הרב הנזכר: עוד הקשה הרב באר שבע דמה שאלו בני כנען והלא כל מאן דאלים גבר ואסכנדרוס עצמו כך כבש העולם ותירץ דישראל יש לנו דת אלהית ולא דת נמוסית עכ"ד ועדיין יש לפקפק דכבוש מלחמה גם על פי התורה קני וכמ"ש עמון ומואב טהרו בסיחון וכ"ש לישראל דבני כבוש נינהו כדאמרינן לעיל דף נ"ט וא"כ קנינו הארץ בחזקת כבוש מלחמה על פי התורה. ולפי האמור דבני האפריקא הטוענים הם הגרגשי שפנו מא"י ניחא דלא הוה מלחמה עם הגרגשי כי הוא פנה והלך ומ"ה באו בני אפריקא בטענה דארצם לא קנאה ישראל בכבוש מלחמה רק שהם פנו ואחר באו ישראל ונתישבו ומשו"ה דוקא הגרגשי בא לדין:

באו בני מצרים וכו' ומושב וכו'. עמ"ש בספרי הקטן ראש דוד פרשת שמות דף מ"ב:

אמר ר' ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה. זה זמן רב שחקרתי לפי מ"ש חכמי האמת דהפסולת שהיה באברהם אע"ה מתרח ומה גם שתבע לאמתלאי בנדתה היה הוצרך לברר ולהפריד הסיגים ולכן הוליד ישמעאל בתחילה הגו סיגים מכסף ויוצא לצורף כלי יצחק אע"ה בהיותו בן ק' שנה זך ונקי. א"כ איך אחר עבור מ' שנה הוליד אברהם אע"ה מקטורה כל אותם הרשעים שהיו רעים מישמעאל. ועוד איך מסר להם שמות הטומאה ואדרבה הי"ל לגיירן כמו שהיה מגייר עע"ז ומשתדל על זה. ובודאי כי הן הנה מפלאות תמים דעים ועל פי ה' עשה: ועתה ראיתי להרב באר שבע והביאו בספר רגל ישרה הכא בשמעתין שפירש דלמד להם שם טומאה להציל עצמם דזה מותר לישראל כמ"ש מהרש"ל ובשו"ת מהר"ם סימן מ"ו וכו' ע"ש ולפי זה מדוקדק מ"ש מלמד שמסר להם שם טומאה דמאי מלמד דקאמר אלא רמז דשמעינן דין מהכא דלהציל עצמו שרי כמ"ש מהרש"ל ודעמיה. ומיהו עדיין מצאה החקירה מקום לנוח דמאחר דידע אברהם אע"ה דהם רשעים ויבדל אלהים את יצחק לקדושה דוקא איך מסר להם שם טומאה דעי"ז ליגררו בתרה וירשיעו יותר. וראיתי בזהר ח"ב דף קמ"ז ע"ב דקאמר כמה דעבדו נפשן בסטרא דקדושה ה"נ עבדו נפש בסט"א דאלמלא ההוא אתערו דאתער אברהם בסט"א לא אשכחו גיורין בעלמא כלל. ואפשר דגם לזה רמזו בריש חגיגה שאמרו בת נדיב בת אברהם אע"ה שהיה הוא תחילה לגרים ומלבד הפשט רמז שהוא הכין הכנה לגרים. וזה דבר ה' אליו והיה ברכה ואמרו רז"ל במדרש שהוא על הגרים שנתן לו רשות לעשות הכנה לגרים. ולכן הגרים נקראים זרע אברהם כמ"ש הרא"ש והטור שהוא היה סיבה שיהיו גרים:

א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן. אפשר במ"ש בשבת דף צ"ג זה אינו יכול וזה אינו יכול פטורין לר' שמעון ומזה יש ס"ד לפטור נשמה וגוף דזה אינו יכול וזה אינו יכול ועשאוה שניהם פטורים והגם דכל פטורי שבת פטור אבל אסור היינו מדבריהם אבל מדאורייתא איסורא ליכא. וז"ש יכולין לפטור עצמן ודינא קא משתעו. והשיב רבי למלך וכו' כלומר דהמלך היה מקפיד על הבכורות והושיבם שומרים וה"נ הקב"ה הרכיב החגר על הסומא וציום לשמור והוסיפו על חטאתם וחייבין אף דכל א' לבדו אינו יכול ושאני התם בשבת דאיכא מיעוטא לפטורא ושמעינן מדאצטריך מיעוטא אלמא דהסברא מבחוץ הוא דיהיו חייבין וה"נ הנשמה והגוף הם חייבין דהקב"ה מקפיד עליהם ולא פטרם כמלאכת שבת: ואחר זמן רב מדמן לידי ספר ברית שלום וראיתי שם סוף פרשת וילך שפירש מאמר זה בסוגיא הנזכר. אך הוא פירש כפי סברת ר' יהודה התם שהם חייבים דארחיהו בהכי ולכך בתחילה מפריד הנשמה מהגוף ולבסוף זורקה בגוף להורות דארחייהו בהכי וחייבין כר"י דהכי הלכתא כמ"ש הרמב"ם פ"א דשבת זהו תורף דבריו. ואפשר עוד לומר דנשמה וגוף טוענים משום דסברי כר"ש דזה אינו יכול וזה אינו יכול פטורין. והשי"ת מחייבן דלא צדקו בדין דהלכה כר' יהודה: [ואחר זמן רב נזדמן לי ספר קרבן מנחה להרב מהר"י חאגי"ז זלה"ה וראיתי שם סימן קכ"ג שפירש כן בקיצור נמרץ ע"ש]: