פתח עינים על סנהדרין צ:

מאי בשער על עסקי שער. צריך להבין דהכתיב וירמסוהו בשער וימת כאשר דיבר איש האלהים וכו' משמע דקללת אלישע גרמה דאי לא נראים יתרים כמעט ג' פסוקים וחצי והגם דלכל הדברות צריכין ישוב. מ"מ מוכח דקללת הנביא ארישיה קאי. ואפשר דאדרבא בזה נתישב כפל הכתובים דאי כונת הכתוב לאשמועינן דנתקיימה קללת אלישע היה די באומרו וירמסוהו בשער וימת כאשר דיבר איש האלהים ותו לא ומשתמע שפיר. אמנם בא ללמד דמה שאמר אלישע לא היה קללה וכמו שביאר מהר"ש אלגאזי הביאו הרב ישרש יעקב אלא הנביא מודיע דנדון מדה כנגד מדה. ולזה הכתוב לא הספיק לו באומרו כאשר דיבר איש האלהים משום דהיינו טועים דרצה לומר דנתקיימה קללתו. ויקשה עלינו אומרו בשער דתיבה זו מורה על עסקי שער ולאו מקללה והוו תרתי דסתרן. לזה האריך הכתוב וחזר הסיפור לומר דהיה משום מדה כנגד מדה כמו שרמז בתיבת בשער. ומ"ש כאשר דיבר איש האלהים היינו דאיש האלהים הודיעו על פי מדותי"ו ענש יענש. ולזה חזר הכתוב לפרש דבריו ויהי כדבר איש האלהים וכו' ויען השליש וכו' והנה ה' עושה ארובות וכו' והכחיש הנבואה שאמר מה שיהיה בשער. ויאמר הנך רואה וכו' עיניך תראינה שהנבואה אמת ויד ה' לא תקצר וכו' והיינו מדה כנגד מדה שהוא כפר בנבואה וביכולת ה' ויראה בעיניו והוא ימות במיתה מנוולת ויהי לו כן וכו' ומעתה תבין מה שאמרתי בשער מכ"מ כאשר דיבר איש האלהים:

מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות וכו'. פירשו המפרשים במ"ש הראשונים דאליהו היה יודע שיהיה בן הצרפית ולכך אף שהוא כהן נטפל בו דאין כאן טומאה שעתיד לחיות והוא הטעם שהקב"ה שהוא כהן מחיה מתים שיודע שיחיו והיינו מאי דשאלו מנין שה' מחיה מתים ויודע וכו' עכ"ד. ועדיין נשאר לדקדק דאכתי למה להו לשאול תרוייהו ישאלו מנין שמחיה מתים ובזה נכללת השאלה אחרת. ותו היכי קאמר תרוייהו ממקרא זה כיון דוקם אין בו הכרע. אמנם אפשר לומר דהתוס' לעיל דף ט"ל גבי ההיא דשאל מין כי קבריה למשה היכא טביל דלא שאל איך נטמא דישראל יש להם דין בנים. ולפ"ז איכא תרי שינויי על שה' מהיה מתים או משום בנים או משום דיודע שעתידים לחיות וז"ש מנין שמחיה מתים ואף אם תלמוד דמחיה מתים אנן אמרין דטעמא משום בנים ואכתי מיבעיא מנין שיודע שעתידין להיות וז"ש ויודע מהשעתיד להיות ועיקר שאלתם מנין שיודע מה שעתיד להיות דלא נעלם מהם כמה קראי דילפינן לת"ה. וא"ל תרוייהו ממקרא זה דאף דאין לו הכרע כיון דשאלתם בעצם היא מנין שיודע העתיד וזה נלמד עכ"פ מהאי קרא לא חש והוא הדבר אשר דיברו בסוף נקוט מיהא פלגא: והגאון מהר"ר העשיל זלה"ה פירש כי הנה קשה מאי בעו מנין שיודע מה שעתיד להיות הנה נא הנביאים פה אחד מתנבאים עתידות אך העתידות האלה הוא שיודע אם יחטא האדם דיש מבוכה בזה והיא חקירת הרמב"ם בענין הבחירה דכיון שיודע ה' שיחטא א"כ מוכרח הוא לחטוא וכו' והאמת הוא שיודע הכל ואין ידיעתו מכרחת לחטוא. ומאחר שיש עיון פילוסופי עצום ורב בזה. וכבר השיג הראב"ד על הרמב"ם שלא הי"ל ליכנס בזה וזו היא שאלתם מנין שיודע מה שעתיד להיות ומנין שהוא מחיה מתים. והשיבו מקרא הנך שוכב וקם וקם העם הזה וזנה אלמא יודע שיחטאו ומוכרח לומר שאין ידיעתו כידיעתנו ואין ידיעתו מכרחת לחטוא. ודחה דילמא וקם העם הזה וא"ל נקוט מיהא פלגא דכיון דלמד שיודע עתידות א"כ מקרא ונתתם את תרומת ה' לאהרן שמעינן דיש ת"ה דכיון שאמר' שיודע שיחטא א"כ ידע שיחטא אהרן ולא יכנס לא"י ומת"ל לאהרן אלא מוכרח ת"ה וא"כ איפשיטו תרתי אבל אם ח"ו אינו יודע כדעת המינים ליכא לימוד מאהרן דכתיב הכי במונח שיכנס לא"י אך עתה שחטא אה"נ דאהרן לא יזכה בתרומה ואין ללמוד מזה תחיית המתים. לא כן עתה דנפשט שיודע אם יחטא ממילא איפשיט גם ת"ה:

אמר ליה רב פפא לאביי ולימא להו תרוייהו וכו' דברה תורה כלשון בני אדם. פירש"י דאינהו אמרי ליה וכו' ויש להרגיש דמנ"ל לרש"י לפרש כן דילמא ר"א ברבי יוסי הכי סבר לאמת דברה תורה ולאו משום דאינהו אמרי ליה. ואפשר לישב בדוחק דקשיא ליה לרש"י דזה מחלקת ידוע אי דברה תורה כלשון בני אדם אי לא ודקארי לה מאי קארי לה ומאי פריך רב פפא ולימא להו תרוייהו וכו' מאחר דיש סברא דדברה תורה כלב"א אלא משמע דפשיטא להו דרבי אלעזר ברבי יוסי לא סבר דברה תורה ואזיל בשטת אביו דמסתמא קאי אדעתא דרביה ר"ע ואהדר ליה דאינהו אמרי וכו'. ועדין יש לדקדק מאי מוכח עונה בה לאימת לאו לעה"ב אימא הכרת תכרת דברה תורה עונה בה בזמן שעונה בה כמו שהוא האמת לפירש"י דאיהו לא סבר דברה תורה אלא הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב ועונה בה מוכרח דדריש בזמן שעונה בה כדבסמוך. וי"ל דנהי דדריש עונה בה בזמן שעונה בה אבל מדלא אקדמיה קרא ואמר עונה בה הכרת תכרת ואיחרו הכתוב בתר הכרת תכרת שמעינן נמי עונה בה לאימת לעה"ב: והנה מבואר בשמעתין דר' ישמעאל סבר דברה תורה וכו' ורבי עקיבא דריש הכל. אמנם בספרי פרשת מטות במלחמת מדין שנינו אלף למטה אלף למטה כ"ד אלף דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר י"ב אלף הרי דר"י דריש הכפל ור' עקיבא לא דריש. ואולי מוחלפת השיטה בספרי וצ"ל כדאשכחן פלוגתייהו בסוגיין וה"נ אמרו בירושלמי פרק הערל כסוגיין. וגם בירושלמי פ"ז דסוטה גבי מרגלים פליגי בהאי פלוגתא ר' עקיבא סבר דהיו כ"ד מרגלים ורבי ישמעאל סבר י"ב: