פתח עינים על סנהדרין פב:

אמרו הניחו לו לעשות צרכיו נכנס התירו פרושים וכו'. הרב מהר"ש פרימו ברמזי דרשותיו פרשת פנחס פירש פסוק הנני נותן לו את בריתי שלום וז"ל ברית כרותה לשפתים כדאמר אביי פרק חלק בטעמא דכתיב ביהוא שלא שמר דרכי ה' שאמר יהוא יעבדנו הרבה וכאן פנחס אמר לשבט שמעון שאף הוא לעשות צרכיו כדאיתא בהנשרפין והבטיחו יתברך על ברית כרותה לשפתים מורא לא יעלה על ראשו ושלום יהיה לו תחת אשר קנא ולא הוה סגי בלא"ה שלא היו מניחין אותו ליכנס לא כן יהוא כי מלך היה ורבים אשר אתו להרוג לנביאי הבעל בלי אותה המצאה וכו' עכ"ל ועמו הסליחה דמסוגיין מוכח דפנחס לא אמר אלא היכן מצינו ששבט לוי גדול משבט שמעון ותו לא ומאמר זה סתום וחתום ויש לפרשו דגם הוא רוצה לעשות כמעשיהם בזה. אמנם אפשר לפרשו בפנים אחרות. ונמצא דהוא לא הוציא דיבור רע מפיו. אלא דהם אמרו הניחו לו לעשות צרכיו שהבינו בדבריו כן והוא לא אמר כמ"ש הרב והשוה אותו ליהוא וכתב הכי משמא דגמרא דקמן והוא אגב שיטפיה. וכי תימא אכתי איכא ברית כרותה כי שבט שמעון רבים אומרים לנפשו לעשות צרכיו נכנס ואשכחן בההיא דר' ינאי דאמר אלמלא יהודה קיים וכו'. לא דמי דהתם הדבר נוגע לו שהיה חתנו ונתאלמנה בתו. ותו אדם גדול שאני משא"כ הכא דהם חטאו בו בפרק ודבריהם לעו ואחר זמן ראיתי במדרש רבה שאמרו בפירוש דפנחס אמר אף אני באתי לעשות צרכי והרב הנזכר אגב שטפיה כתבה מפרק הנשרפין והוא במדרש רבה. ויראה דלק"מ דשפיר אמר פנחס דלעשות צרכיו להרגם נכנס ופיו ולבו שוין דזה צרכו לנקום נקמת ה' ואינהו קמטעו אנפשייהו אך ביהוא דבריו לעו ופתח פיו ודוק:

ששה נסים נעשו לפנחס. במדרשים איכא מ"ד עשרה נסים ואיכא מ"ד שנים עשר. וראיתי מכתב מהר"ר אברהם מדינה מרבני מצרים הקדמונים שכתב משם אחד קדוש שזה טעם לויו דשלום קטיעא ו לרמוז הנסים שנעשו לפנחס ככלהו תנאי דלמ"ד עשרה ראש הוי"ו נקרא יו"ד. ולמ"ד שנים עשר לכך קטיעא לרמוז שני ווין שהם י"ב. ולתלמודין שהם ששה הויו כמספרה ששה עכ"ד ואפשר דהיינו פלוגתא דאיכא בתמונת וי"ו זו דיש אומרים שהיא וי"ו זוטא כמו יו"ד והיינו מ"ד דעשרה נסים היו. ואיכא מ"ד דהוי"ו כרותה בנתים והיינו מ"ד שנים עשר נסים. ויש מי שסובר שהיא ככל הווין והיינו ש"ס דילן שסובר ששה נסים נעשו. ומדברי הרב הנזכר נראה דלכל הדברות הויו כמו שצייר בכ"י ורמוזים כל הסברות למר בראש ולמר בב' חצאיה ולמר במספרה אמנם לנו בעניותנו אפשר דמסברות אלו נולד המחלקת בתמונת וי"ו זו כדאמרן. ואם כנים אנחנו בזה אפשר דר' יוחנן פליג אשמואל דאמרו בקדושין דף ס"ו לדעתו דוי"ו קטיעא וקי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל ואע"ג דר"נ מתרץ לדעתו התם לאו משום דסבר כותיה אלא לאסבורין דעת שמואל ור' יוחנן לא סבר ילפותא דשמואל דהתם ולכן ברוב ס"ת הוי"ו כשאר ווי"ן דתפסו הלכה כר' יוחנן דהכי גמיר מרביה. וזהו משום יגדיל תורה: אמנם לענין דינא קדמו שרים הרדב"ז בתשובה הובאה בריש ספר נאות יעקב ומהר"י אישקפא בתשובה הובאה בספר אגורה באהלך ריש י"ד. ומורינו הרב בתי כהונה בח"ב והרב דבר משה ח"ג והרב מכתם לדוד והרב נאות יעקב והרב בית יהודה האריכו מאד עש"ב ובהרשב"ץ ח"ב סימן רצ"ד בהגהה:

אמרי ה' שמות יש לו וכו'. שמעתי מקשים דלפי מ"ש סוף פרק חלק דהנשיאים היו במחלקותו של קרח מכלל הר"ן איש וכ"מ מרש"י ורא"ם פרשת קרח וכ"כ שם רבינו בחיי בפירוש וכן מפורש במדבר רבה פרשה י"ג ויהי המקריב שהיו הולכים במחלוקותו של קרח וכו' א"כ הרי שלומיאל שלימת עבידתיה חלף הלך במחלקת קרח. ויש להרגיש על מהרש"א שכתב דאף דיש לבע"ד לחלוק ולומר דאפשר אחר שמת שלומיאל נתמנה זמרי וכו' מ"מ כיון שלא נזכר בתורה וכו' ע"ש ולא העיר הרב בזה. ועמ"ש בפירוש המאמר בספרי הקטן ראש דוד ס"פ וישלח: