פתח עינים על סנהדרין סט:

דל תרתי שני לתלתא עיבורי. פירש"י כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה. מקשים דהא אמרו במדרש מפני מה ניתנה מילה בח' שלא יהיו העולם שמחים ואביו ואמו עצבין והשתא מחומרא הוא דבעי ז' נקיים ובימי הראשונים בח' שהוא יום המילה היו נזקקין. וכיוצא הקשה הרב נ"ר לדרך מהר"ם ן' חביב במ"ש עדין עושים אותה בשמחה וכמ"ש הרב שארית יעקב פרשת תזריע דף ל"א. ומה שתירץ שם הרב המחבר על דרך מ"ש התוס' פ"ק דברכות גבי הא לן והא להו דלענין טומאה היו נזהרין בא"י אף בזה"ז והוא הדין שבימי הראשונים היו נזהרים בחומרא זו עש"ב לא נהירא ולא דמי לההיא דתוס'. ותו דאמרו פרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ב) שציוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי אשתך טבלה לא תזקק לה לילה הא' אמר רב ובנדה דאוריתא הואיל והוחזק מעין פתוח דילמא משכה זיבה ופירש רשב"ם קודם שהחמירו ז' נקיים אלמא אפילו בימי ר' ישמעאל לא נהגו ז' נקיים. ומ"ש שם הרב הנזכר שהוא תקנת רבי בש"ס דף ס"ו אמרו בשדות ופירש"י שאינן בני תורה. ולשון הרמב"ם פי"א דאסורי ביאה בימי חכמי הגמרא החמירו וכו' הן אמת דמרן שם הביא הא דהתקין ר' בשדות וכן הזכירה הה"מ אבל הרמב"ם קאמר בימי חכמי הגמרא גם יש גירסא אחרת בש"ס ויש בזה אריכות לא ע"ט האסף ועמש"ל בשבת דף ק"ל:

ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה וכו' שהכל סוכין ביופיה. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת מקץ דף ל"ג ע"א בס"ד:

וכי עבד בצלאל משכן כמה הוי בר תליסר דכתיב איש ממלאכתו. מוכח דאיש הוי בר תליסר וקשה על מה שפירש"י פרשת מקץ ויעש האיש כאשר אמר יוסף זה מנשה ומנשה קטן הוה וכן הקשה בספר דעת זקנים בתוס' פרשת מקץ מהא דמנשה למ"ש רש"י על בן י"ג למצות דיליף מדכתיב ויקחו איש חרבו והוו בני י"ג ועמ"ש בספרי הקטן פני דוד שם פרשת מקץ על זה: