פתח עינים על סנהדרין סד.

הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל וכו' במתניתא תנא וכו'. אפשר לפרש במ"ש פ"ק דע"ז מאן דפריש ממינות מיית ופירש רש"י גזרת מלך היא א"נ דלא מצי כייף יצריה ופירשו המפרשים דנפקא מינה בין התרי טעמי דלטעם גזרת מלך היא לא שנא יחיד לא שנא צבור מייתי. אך לטעם דלא מצי כייף יצריה דוקא ביחיד דברים אמורים דמאן דפריש מיית אבל צבור כי פרשי אלים זכותייהו למען יחיו. ומוכח בסוגיא התם דמינות אף דלא אביק ועבירה בדאביק. והשתא קרא דכתיב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וכו' ואתם הדבקים וכו' צריך ביאור למען דעת קשר"ן של דברים. ורב סבר דלא עע"ז אלא להתיר להם עריות. ואיהו דקאמר הך עובדא לאשמות דאפילו גויה זילא לה וא"כ ישראל תכליתם לעריות כמ"ש מהרש"א ודריש לקרא בתוכחות על עון כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור אף כי ברבים היו השמידו ה' אלהיך דגזרת מלך היא. והיו נצמדים יפה להתיר להם עריות ואביקי בעבירה טובא. ואתם הדבקים כשני תמרות. אך מתניתא סברה דיש חילוק בין צבור ליחיד ועע"ז ממש היו ולא כיונו להתיר עריות ובע"ז לא בעי דאביק דהכי כתיב כל באיה לא ישובון אפילו דלא אביק והמתים על דבר פעור היינו שלא שבו ואתם ששבתם כיון דהויתו צבור אלים זכותייכו ומצו כפו יצריהו ואתם הדבקים בה' ולפיכך שאתם צבור חיים כלכם היום. שוב ראיתי להרב ישרש יעקב דפירש בהקדמה הנזכר באופן אחר ע"ש: