פתח עינים על סנהדרין מד.

אר"נ אמר רב מ"ד תחנונים ידבר רש וכו'. יש להרגיש מאי ק"ל בהאי קרא דתחנונים ידבר רש. ותו אמאי לא דריש ליה בפנחס דאיהו נמי הקשה לדבר ויעמוד פנחס ויפלל. ותו דקדוק הלשון דגבי פנחס אמר אטו פנחס לא עביד הכי בלשון תמיה וגבי משה רבינו ע"ה קאמר משה נמי מימר אמר למה הרעותה. ואפשר לומר דהרגיש בכתוב דהול"ל תחנונים ידבר רש ועזות יענה עשיר. ולהכי דריש קרא במשה ויהושע דמה שדיבר משה תחנונים היה מצד ענותנותו ולא מצד דהיה רש ח"ו שלא כבש א"י כמו שפירש מהרש"א ויהושע לא ענה עזות מצד טבעו רק דסמך על שהוא עשיר שהובטח לכבוש א"י ולהכי הקדים עשיר יענה עזות דאינו כמשה ר' ע"ה דמה שדיבר תחנונים לאו מצד שהוא רש אלא מענותנותו. אלא הכא מחמת עושרו ענה עזות. וברישא קאמר בדרך תמיה אטו פנחס לא עביד הכי כלומר דהא לא מיקרי עזות אלא היה צורך בדבר בעידן רתחא מוכרח לדבר כך בתוקף להחליש מדה"ד ולצורך עשה וז"ש אטו פנחס לא עביד הכי והוא צורך ומשו"ה לא דרשת קרא בפנחס אלא ביהושע אלמא פנחס שפיר עבד וא"כ לא מצית אמרת דיהושע מאי דאמר הוי מילתא דדמיא לפנחס. אבל כאשר צידד דהיינו מ"ש למה העברת שם הקשה דמשה קאמר הכי דודאי לא הוה מיבעי להו לומר כך לצד עילאה ולא אפשר לאוקמיה קרא במשה ויהושע כיון דמשה קאמר הכי ודוק ועוד כתבתי במקום אחר במאמר זה בס"ד:

גמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה. אפשר דהיינו דוקא כי הכא דאתא מדיליה אמנם אם מכריחים ומטריחים בהשבעות וענינים וכל שכן אם ההשבעות שיאמרו בשם ה' מפקי [שיהא נראה לשומעים כן ולפי האמת אינו לבטלה] ובהכי נתישבו כמה ענינים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן: [וכזאת וכזאת כתבתי לעיל במגילה ועיין שם לפנים ובהגה"ה שם ודוק היטב]: