פתח עינים על סנהדרין מב.

אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו וכו'. אפשר לתת טעם לזה במ"ש הרב לב אריה בכונת הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים דר"ל תקחו לכם ראיה מן החדש הזה שנתמעטה לבנה על ידי קטרוגה כך אתם תראו להיות מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עכ"ל וזה טעם שמצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה החדש הזה לכם כי יסוד מוסד הדת היא הענוה. והיינו טעמא דישראל מונין ללבנה שיהא תמיד בין עינינו להיות מהנעלבים וכו' כי זה כל האדם. והיינו דקאמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה דכיון דידע דישראל מונין ללבנה שהיא מתמעטת ויקחו מוסר להיות ענוים א"כ הוי כאלו מקבל פני שכינה דהעניו נעשה מרכבה לשכינה והיינו דאמר כתיב הכא החדש הזה דמצוה ראשונה נצטוינו להיות ענוים וכתיב התם זה אלי ואנוהו לשון נוה שאהיה כביכול מדור שלו מרכבה לשכינה. ויומתק עוד כי העניו אינו מקפיד ולבו נשבר הגם שהוא אדם גדול והיינו שחושב תמיד שעומד לפני ממ"ה הקב"ה ואיך יקפיד ואיך יחשיב עצמו לכלום לפני מלך הכבוד וזהו הרמז זה אלי אם זכיתי להסתכל תמיד שאני לפניו יתברך ואומר זה אלי כי מלא כל הארץ כבודו וזה מורה באצבע. אז ודאי יכנע וישבר לבי ואז ואנוהו אהיה נוה שלו. ונמצא דהך קרא כפי רמז זה קרי בחיל מדת הענוה וקרא דהחדש הזה להכי הוא דאתא ושפיר יליף ר' יוחנן כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי. וכבר הארכנו בעניותנו בענין זה ואביזריה בקונטרס דברים אחדים דרוש ד' בס"ד:

אמר אביי הלכך נמרינהו מעומד. שאלני תלמיד אחד אמאי אביי קבע דבריו על תנא דבי ר' ישמעאל ולא על מימרת ר' יוחנן דמייתי לה הש"ס ברישא. והשבתי לו דאפשר לומר דאביי קאי אתרוויהו. א"נ קאי אתנא דבי ר' ישמעאל כי טפי ניחא ליה להסמיך דבריו על תוספתא ולא על מימרא. א"נ מימרא דר' יוחנן לא שמיע ליה לאביי א"נ דרש"י כתב הלכך הואיל ומקבל ולכך סמך דבריו על תנא דבי ר' ישמעאל דאמר להקביל פני אביהם שבשמים ואלו ר' יוחנן אמר כאלו מקבל בכ"ף הדמיון. א"נ ר' יוחנן אמר בזמנו והוה ס"ד דאתא לאפוקי אחר ז' דאי לאחר י"ו הוי ברכה לבטלה. אבל מר' ישמעאל משמע דבכל עת שיברך עד י"ו מקבל ומשו"ה סמיך מלתיה על תנא דבי ר' ישמעאל ולהורות נתן דהא דוקא ודר' יוחנן לאו דוקא: ואפשר לומר לדקדק תיבת הלכך ולהבין בעצם דדבריו דוקא על תנא דבי ר' ישמעאל כי הנה אמרו בזהר דכל מילי שהם לתיקון השכינה נאמרים מיושב וכל מילי דהוו כלעומת קב"ה מעומד. והשתא היה ס"ד דברכת הלבנה הויא מילי דשכינה וכדאמר ר' יוחנן ולא מצא למימר הלכך מעומד דאדרבא טב למיתב. ומכי שמע אביי לתנא דר' ישמעאל דקאמר להקביל פני אביהם שבשמים בסוד ואתה תשמע השמי"ם א"כ חשיב מילי דקב"ה וזהו בעצם הלכך עתה שאמרת להקביל פני אביהם שבשמים נימרינהו מעומד:

האי נשי דידן מברכי. פירוש לאו דנשי מברכות ברכת הלבנה אלא לישנא בעלמא הוא כמו שכתב הרב מגן אברהם א"ח סימן תכ"ו ועמ"ש בספר מר וקציעה להרב יעבץ שם:

במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. היינו כדשלחו מתם סיני ועוקר הרים סיני עדיף דהכל צריכין למארי חיטיא דמי שהוא עוקר הרים זימנין דטעי כי אינו רואה אלא סוגיא דקמיה ואלו הוה ידע שאר סוגיי הוה תרצינהו בחדא מחתא באנפא אחרינא:

קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור. כי הוא הוה בקי טובא וכמ"ש בשילהי ברכות ושילהי הוריות דרב יוסף סיני ויש מי שכתב דהש"ס קרי ליה סיני סתמא. ודייק לומר קרי אנפשיה ולא אמר קרי עליה מסיבת ענותנותו שהיה עניו כדמוכח בשילהי סוטה ולכן תלה הדבר בנפשו כלומר דבגלגול הקודם טרח מי שטרח ועתה נפשו סמכתהו להגיע לזה: