פתח עינים על ראש השנה ד.

והתניא האומר סלע זו לצדקה וכו' הקשו התוס' מדתנן אל תהיו כעבדים וכו' ותירצו היינו כאומות העולם שתוהין על הראשונות עכ"ל וק"ק דאי הכי מאי פריך הש"ס הרי בלאו הא דכורש תקשי ליה ההיא דאל תהיו כעבדים ולפי התוס' מוכרח לומר דההיא באומות שתוהין ומעתה תו לא תקשי מכורש וכדפריך בתר הכי כאן בישראל כאן באומות והמקשן הוא מוכרח לשנויי הבריתא עם המשנה ומאי פריך. ואפשר דהמקשן היה מחלק סתם בין תוהא ומתחרט לאינו תוהא וק"ל מכורש דמנ"ל דתוהא ומתחרט היה על זה דמסתמא לא אמרינן דתוהא. וחדית ליה התרצן לחלק בין ישראל לא"ה דבריתא דקתני ה"ז צדיק גמור בישראל דוקא אבל א"ה ודאי תוהים ומתחרטים ומש"ה אמר דכורש כבר החמיץ דודאי תוהא ומתחרט. והתוס' נקטי למילתייהו לפי המסקנא כמבואר: שוב ראיתי להרב מהר"י פינטו שעמד על זה ומה שתרץ יש בו הגמגום. וק"ק על הרב ז"ל שהבין דהתוס' מוקמי למתני' באומות. דאיך יתכן דמשנת חסידים לא"ה נאמרה ומ"ש התוס' היינו כאומות העולם הוא בכ"ף כלו' המשנה מיירי בישראל התוהא כמו א"ה וכן מוכח ממ"ש התוס' פ"ק דפסחים. ושם בעין יעקב מביא דברי הר"ן בחידושיו שכתב משם התוס' דמתני' דאבות בתוהא כדרך שעושין א"ה ע"ש ועיין בחידושי הלכות: והרב מהר"ש פרימו תירץ לקושית התוס' דמתני' דאבות היינו בעושה המצות שחייב לעשותם ובהא קאמר דחובת גברא לקיים מצותיו ית' שלא ע"מ לקבל פרס. אכן אם לאחר שכבר יצא י"ח המצוה דרמיא עליה עושה תוספת כגון שכבר נתן צדקה כמצותו לפי ערכו ואח"ך אומר סלע זו לצדקה כלומר תוספת על חיובי אז שרי לעשותה בשביל שיהיה בנו וכו' עכ"ד והוא תירוץ נכון ומעין דוגמא אמרינן פ"ק דקמא דהדור מצוה ביותר משליש משל הקב"ה ופירשו רש"י ותוס' דהוא אוכל פירות בעה"ז הן בעודנו חי עש"ב:

מאי שגל אמר רבא בר לימא משמיה דרב כלבתא. ראיתי למהר"י אבראבניל בישעיה פ' מ"ה על פסו' כה אמר ה' למשיחו לכורש שנקרא כורש דהוא כלב בלשון פרסי לרמוז שינק מכלבא ונתגדל מכלבא ומייתי התם מעשה שהיה ע"ש באורך. ואפשר שמפני זה היה טבעו נמשך לשגל. והיינו דאחמיץ דבדבר שאירע לו נס וניצול מהמות כמפורש בדברי מהרי"א הנז' בה עבד איסורא:

תוס' ד"ה ג' רגלים כסדרן ומתני' דניסן ר"ה ר"ש היא והכי אמרינן לקמן דף ז' עכ"ל ק"ק דהא בסוגיין אמתני' קאי וקאמר ור"ש היא ומייתי הך ברייתא ומה חידשו התוס' ומייתו מסוגייא דלקמן. ואפשר משום דקשה דהא קתני במתני' בא' באלול ר"ה למעשר בהמה ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי ומדמזכיר ר"ש דקאמר מעשר בהמה באחד בתשרי א"כ מתני' דקתני באחד באלול ר"ה למעשר בהמה והוא מאחד מד' ראשי שנים לאו ר"ש והיכי אמרי' דלרגלים הוא ר' שמעון. והא תכף קתני בא' באלול ולאו ר"ש היא כדקאמר בסמוך. לז"א דמתני' דניסן הוא ר"ש כדאמרינן לקמן דף ז' דהתם פריך הגמ' רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ ומשני רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ונמצא דמאי דקתני לרגלים דהוא בא' ניסן זהו דוקא כר"ש ולקמן מבואר דרבי היא ונסיב אליבא דתנאי ועדיין יש לדקדק דאמאי לא תפסו במ"ש בש"ס ור"ש היא שם הול"ל מתני' וכו' ר"ה ר"ש היא כדאמרינן לקמן. לכן נראה דהתוס' לא הוו גרסי כנסחא דקמן דגרסינן למיקם עליה בבל תאחר ור"ש היא דתניא וכו' אלא גירסתם היתה כהרי"ף והרא"ש דגרסי למיקם עליה בבל תאחר דתניא וכו' ע"ש ובהכי נחה שקטה האר"ש:

כסדרן וחג המצות תחילה. הרמב"ם פי"ד דמעשה הקרבנות כתב וז"ל עברו עליו ג' רגלים ולא הביא קרבנותיו וכו' הרי זה עבר בלא תעשה שנאמר ולא תאחר לשלמו אינו עובר בל"ת עד שיעברו רגלי השנה כלה עכ"ל וכתב מרן בכסף משנה וז"ל ואע"ג דסתם מתני' התם כר"ש לא חש לה רבינו משום דת"ק דבריתא פליג ור"מ וראב"י וכיון דרבים טובא פליגי עליה לא חיישינן לסתם ועוד דמשמע דרבא סבר הכי וסתם ספרי כת"ק דבריתא וכתב הר"י קורקוס עוד דאפשר דהאי סתמא דמתני' לא עדיף כולי האי דלאו האי דינא אתא לאשמועינן אלא אתא למימר דר"ה לשנים ניסן ולר"ש ר"ה לרגלים ולאו למסתם כר"ש נחית עכ"ל: והנה מ"ש מרן דלא חש לס' מתני' כיון דסתם דברי' פליג וכו' דבריו קשים דמודעת זו דסתם מתני' הוי רבים דרבי ובית דינו אמבוה' דרבנן סתמי הכי וכל כי האי לא משגחינן בת"ק דבריתא ודעמיה. ותו דאי הכי מ"ט פסק כת"ק דברית' והא רבנן טוב' פליגי עליה וסתמ' דמתני' סתם גמור נמי פליג. ותו דכיון דעל סתם מתני' פליגי רבנן טובא. וגם על ת"ק דברית' פליגי רבנן טובא. טפי עדיף למנקט כסתם גמור דמתני' ולא כת"ק דבריתא. ותו דבכי האי גונא דתנאי דברית' כל חד דעת בפני עצמו הוא א"כ לא משכחת לפסוק הלכה דבכל סברא דנקטינן נימא רבנן טובא פליגי עליה: ומ"ש וסתם ספרי כת"ק דבריתא קשה דהרי בספרי סוף פ' ראה שנינו וז"ל ר' שמואל אומר אין ת"ל חג הסוכות שבו מדבר הכתוב אלא מה ת"ל חג הסוכות מלמד שאינו עובר בבל תאחר עד שיעברו כל רגלי השנה עכ"ל ואין בספרי שם ולא בפ' תצא בריתא אחרת בזמן בל תאחר ובריתא זו דכתוב ר' שמואל נראה לי ההדיוט דהוא ט"ס וצ"ל ר' שמעון אומר. וכן מצאתי דגריס בילקוט דמייתי בריתא דספרי הנז' וגריס ר' שמעון אומר ע"ש וכן הוא בפסיקתא דידוע דמייתי ברייתי דת"כ וספרי ומייתי לזו בשם ר' שמעון. ומ"ש שיעברו כל רגלי השנה פי' כסדרן דהא יליף מדהוצרך לכתוב חג הסוכות דמה ת"ל שבו דיבר הכתוב כדקאמר בסוגיין. וא"כ ליכא סתם בספרי כת"ק דבריתא ולא מייתי אלא סברת ר"ש כמדובר ואיך כתב מרן וסתם ספרי כת"ק דבריתא. גם מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס דבריו חלושים קצת דאי לאו למסתם הול"ל בא' בניסן ר"ה למלכים ר"ש אומר אף לרגלי' ומה גם למאי דקאמר בש"ס רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי משמע דלמסתם אתי: ומ"ש עוד מרן ועוד דמשמע דרבא סבר הכי. הנה ראיתי להרב לחם משנה פ"א דחגיגה דין ז' שבתוך דבריו כתב דהרמב"ם פסק כרבנן דהיכא דעברי ג' רגלים עובר בבל תאחר וכתב עוד דהסמ"ג לאוין של"א פסק כת"ק דצריך שיעברו ג' רגלים וכתב שם הסמ"ג דלכאורה משנת ראב"י קב ונקי ואפי' בבריתא כדאיתא בהחולץ אמנם אומר רבא שם כיון שעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר בכל יום הרי בהדיא פסק כרבנן ואגב ארחין למדנו מדברי הסמ"ג טעם נכון לרבינו ג"כ במה שפסק פי"ד ממעה"ק גם הוא כרבנן ובכן אין אנו צריכים לטעמי' שכתב הרב כ"מ והר"י קורקוס שם עכ"ל הרב לחם משנה. ויש לדקדק על הרב ז"ל דמשמע דחדשות הוא מגיד והלא מרן בכ"מ כבר כתבה כמו שהבאתי דבריו ז"ל שכתב ועוד דמשמע דרבא סבר הכי. ואדרבא הוה ליה למידק שהסמ"ג כתבה לראיה החלטית וכדמשמע מדבריו ז"ל שכתב שהוא טעם נכון ואלו מרן ז"ל כתב דמשמע דרבא סבר הכי ולא כתבו אלא לסניף בעלמא וצירף טעמים אחרי' וכפי הסמ"ג והרב לחם משנה הא דרבא לחוד יכריע: אמנם קושטא דמילתא שדברי הרב לח"ם קשים בעיני דהוא השוה דעת הסמ"ג להרמב"ם ועל שניהם הוא אומר שפסקו כת"ק דבריתא דבג' רגלים סגי כאשר יראה המעיין והרי הסמ"ג שם לאוין של"א הוא לא הזכיר דעת ת"ק דבריתא כלל אלא הביא דעת ר"ש דבעי כסדרן וסברת ר"מ וראב"י וכתב דהיה צריך לפסוק כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי והא עדיפ' ליה להרב ז"ל מסתם משנה ולזה כתב דרבא אומר כיון שעברו ג' רגלים. ובודאי דזו ראיה מכרעת שלא לפסוק כראב"י דב' רגלים סגי דהרי רבא אמר שלשה רגלים. ונראה דסבר הסמ"ג דאע"ג דרבא קאמר סתם ג' רגלים כונתו כסדרן כסתם משנה ולא הוצרך לפרש רבא דלא אתא אלא לומר דברגל אחד עבר בעשה וכיון דעברו ג' עובר בכל יום על בל תאחר. וכן משמע קצת מדברי הרשב"א בחידושיו בסוגיין גבי צדקות. ומעתה מאי קאמר הרב לח"מ דנמצא טעם נכון להרמב"ם ממ"ש הסמ"ג הרי הסמ"ג פסק כר"ש והרמב"ם כת"ק דבריתא והסמ"ג סבר דרבא אתי כר"ש וכל הטעמים דמרן ומהר"י קורקוס הם למה שפי' הרמב"ם דלא כר"ש. ובהא ניחא דמרן לא עשה עיקר מהא דרבא רק לסניף בעלמא דמשמע דרבא סבר כת"ק ולא כר"ש מדלא אמר כיון שעברו ג' רגלים כסדרן ונקט סתמא ג' רגלים משמע כת"ק דכיון דאיכא סברת ת"ק הו"ל לפרושי ג' רגלים כסדרן ומדנקט ג' רגלים סתם משמע דלא סבר כר"ש אלא כת"ק ומיהו הוא משמעות בעלמא דיש לדחות כמש"ל: הגם הלום ראיתי להרב שער אפרים בתשובות א"ח סי' ל"ב שעמד בדברי הרמב"ם ומרן בכ"מ הללו ושם ראיתי להרב ז"ל שדקדק על מרן דקדוק אחד מאשר דקדקתי בעניותי על מרן דגם לדבריו שפסק שלא כסדרן כת"ק דבריתא פליגי עליה ר"מ וראב"י ור"ש. גם כתב שם דמרבא ליכא שום משמעות ולכן כתב הוא ז"ל דהרמב"ם פסק כר"ש וזהו שכפל דבריו וסיים אינו עובר על בל תאחר עד שיעברו רגלי השנה כלה ור"ל שיהיו כסדרן וכן פסק הרא"ש כר"ש אף דליכא כ"כ הוכחה אבל ברמזים כתב בהדיא כר"ש עכ"ד. וראיתי להרב מרכבת המשנה ח"ג הנדפס עתה מחדש שהביא דברי הרב שער אפרים הנז' וכתב עליו וז"ל ואשתמיטיתיה דבהדיא כתב רבינו בפי' המשנה ור"ש וכו' ואינה הלכה אלמא דפסק כת"ק ומה שכפל רבינו לשונו כונתו לאפוקי הקדיש באמצע רגל ומ"ש ועוד דמשמע דרבא סבר הכי ר"ל דבדף ד' ע"ב קאמר ורבנן ההוא לעשה. ואע"ג דאין זה הכרח דגם לר"ש ההוא לעשה מ"מ מדנקיט רבא כיון שעברו ולא נקיט כסדרן מכלל דפליג אדר"ש. ונסתרו דברי שער אפרים עכ"ל ואני בעניי אומר דגם הוא אשתמיטיתיה מ"ש הרמב"ם בס' המצות לאוין קנ"ה וז"ל ובאה הקבלה שאינו עובר על לאו זה עד שיעברו עליו ג' רגלים כסדרן עכ"ל ואדמותיב ליה ממ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דכמה זימני חוזר בו בחיבורו ממ"ש בפירושו כידוע ליסייעיה מדבריו בס' המצות שפסק כר' שמעון. ועוד אשתמיטיתיה דברי הסמ"ג שפסק כר"ש וסובר דהוא סברת רבא כמש"ל וקצת יש הוכחה דהסמ"ג סבר דכן דעת הרמב"ם דאי סבר דפסק כת"ק דבריתא היה מביא דעתו וחולק עליו. ומ"ש בביאור דברי מרן שכתב ועוד דמשמע דרבא סבר הכי והור"ה גבר מ"ש דף ד' ע"ב ורבנן ההוא לעשה. ולא ידעתי אמאי הביא זה דהני מילי דש"ס הוו ואנן במילי דרבא קיימי' ושמא כונתו על מ"ש רבא דף ו' ע"א כיון שעבר רגל א' עובר בעשה ואגב ריהטיה הביא דברי הש"ס במקום דברי רבא. ומ"ש לישב כפל לשון הרמב"ם דאתא לאפוקי הקדיש באמצע הרגל לא שמיע לי דאינו במשמע לשונו. ויותר נראה לומר דאתא לאפוקי מ"ד לקמן דף ז' רגלים בלא שנה שנה בלא רגלי' אם עברו מחייב ושקיל וטרי הש"ס לאסבורי ניהלן ואמטו להכי כתב עד שיעברו רגלי השנה כלה לאפוקי שנה בלא רגלים דאינו מתחייב: ולדעת הרב שער אפרים דפסק כר"ש ניחא דהאי לישנא דכתב הרמב"ם עד שיעברו רגלי השנה כלה הוא כמעט לשון ר"ש בספרי שאמרו עד שיעברו כל רגלי השנה כמו שהבאתי לעיל. ועתה אמת אגיד דבשלמא הספרי דקאמר מה ת"ל חג הסוכות ועלה קאמר עד שיעברו כל רגלי השנה מובן קצת דר"ל כסדרן אמנם לשון הרמב"ם לא משמע כלל כסדרן והרמב"ם דייק בלישניה ולא יש רמז כסדרן בלשונו וחג המצות תחילה. וזאת היתה למרן ומהר"י קורקוס לומר דהרמב"ם פסק כת"ק דבריתא משום דמשמע ליה דרבא הכי סבר כמדובר: וראיתי להרב שער המלך שהביא קושית הרב ל"ם על הרמב"ם וסמ"ג שהביאו לימוד ר' אושעי' לתשלומי עצרת ובסוגיין אמרו דזה הלימוד לר"מ וראב"י אך ת"ק ור"ש נפ"ל תשלומי עצרת מדתני רבה בר שמואל אמרה תורה מנה ימים וכו' והם שפסקו כת"ק לא הו"ל לאתויי לימוד ר' אושעיא ובשלמא להר"מ אפשר לידחק אבל לסמ"ג קשה וכתב הרב שה"ם דכן ק' על רבינו עובדיה ז"ל דהכא פסק כת"ק ופ"ק דחגיגה הביא דרשת ר' אושעיא ופריק שפיר לקושית הרב לח"מ ע"ש ובס' טורי אבן דף ו' ע"ג. אך יש להרגיש על הרב שה"מ שהקשה על רבינו עובדיה ואמאי לא זכר דהכי קשה על הרמב"ם בפי' המשנה דכתב בשני המקומות כרבינו עובדיה ע"ש ויש קצת תשובה על הרב לח"מ שכתב לידחק בדברי הרמב"ם בהיבור שאינו ר"ל לימוד ר' אושעיא. ולפי מש"ל דהסמ"ג פוסק כר"ש לא שייך תירוץ הרב שה"מ כמבואר. ברם כבר כתבו ז"ל דדרך הרמב"ם דכל שהדין אמת אינו מקפיד על הלמודים ואזלי בתריה הסמ"ג ורבינו עובדיה: וחזיתיה להרב שער המלך שהביא דברי התוספות שהבאתי לעיל שכתבו ומתני' ר"ש וכו' ונתקשה בהם ופירש דרך חורפא ע"ש באורך ולא שוה לי ההדיוט כאשר עפעפיו יבחנו המעיין הישר ואיני רוצה להאריך ודוק הטב:

החרמין וההקדשות. רש"י פירש חרמין חרמי גבוה והתוס' כתבו בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים והגאון מהר"ר ליב בספר טורי אבן הנדפס מחדש האריך בזה ובכלל דבריו הביא פלוגתא דסתם חרמים אי לבדק הבית או לכהנים וכתב דהלכה כריב"ב דאמר לבדק הבית ודלא כעולא וכן פסק הרמב"ם זהו תורף דבריו ועם האדון הסליחה דהרמב"ם פסק פ"ו דערכין כעולא דסתם חרמים לכהנים וכן פסקו הסמ"ג וס' יראים ויש לי ההדיוט אריכות דברים בזה במקומו בס"ד: