פתח עינים על ראש השנה ג.

מה שמועה שמע וכו' מ"ש התוס' דממסעי דריש ורש"י לא דק בפירוש החומש ע"ש דבריהם קשים דרש"י בפירושו פ' מסעי כתב נמי כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה דנסתלקו ענני כבוד וכו' ע"ש ומאחר שכן מאי ק"ל שכתב פ' חקת דשמע דנסתלקו ע"כ הרי כבר הוא ז"ל פירש כוותייהו דאההוא דמסעי סמיך. ומ"ש הרב נחלת יעקב והרב נמוקי שמואל כי התוס' סוברים דשתי מלחמות הוו עש"ב אין בו כדי שביעה דפ' מסעי לא הוזכרה מלחמה ומנ"ל לתוס' דמלחמה אחרת היתה. והרב צידה לדרך פ' יתרו האריך להקשות ע"ד התוס' והרא"ם ויש קצת להשיב עליו. ויש מי שכתב דאף בלא ההוא דמסעי ל"ק מכי בא ישראל דרך האתרים לפי מ"ש הרא"ם פ' חקת במה שפירש"י שם דרך התייר הגדול שהוא הארון ע"ש וק"ל:

תניא כותיה דר' יוחנן וכו' כתבו התוס' לאו לאפוקי דר"א דהא מייתי קרא דר"א בהך בריתא ובקרא דר"א לא סגי דה"א דלשלמה ודאי וכו' להכי צריך נמי דמקיש ליצ"מ עכ"ל לכאורה יש להרגיש מה באו התוס' ללמדנו הרי בבריתא מפורש דמייתי קרא דר"א וא"כ לאו לאפוקי ר"א והפשוט בזה דהו"א דלאפוקי ר"א אתא משום דלר"א לא אצטריך קרא אחרינא אלא מקרא דויחל לבנות וכו' לחוד יליף וכדמשמע ממאי דאמרי' אלא אמר ר"א מהכא ויחל דמוכח דהך קרא לחוד סגי ולהכי אתו התוס' לו' דלאו (ד)לאפוקי ר"א אתא. אלא דצריך להבין דמ"ט כתבו דלאו לאפוקי ר"א אתא הרי מוכח דבריתא לא אתיא כר"א דלר"א קרא דויחל סגי והברית' מייתי אינך קראי נמי. ותו דהבריתא כר"י נמי לא אתיא דר"י לא הזכיר קרא דויחל והברייתא מייתי ליה ומשמע דבלאו האי קרא לא סגי: ואפשר לומר בכונת התוס' דבעלמא כי קאמר הש"ס תניא כוותיה איכא תרי פירושי חד תניא כותיה דהך וממילא הויא תיובתיה דאידך. וזה שני דהך בריתא טפי רווחא אליבא דחד ומשו"ה אמר תניא כוותיה ומיהו אידך נמי מצי לפרושה כוותיה. אמטו להכי כתבו התוס' דהך תניא כותיה לאו לאפוקי ר"א כלומר וליכא לאותוביה מינה וכונתם דר"י לא מייתי קרא דויחל מאחר דכתיב בענין גופיה ועליה נמי סמך וסבר דעיקר הלימוד מהקש דיצ"מ והבריתא מייתי קרא דר"א נמי. ומשו"ה ליכא לאותוביה על ר"א דאמור יאמר ר"א דכל שקלא וטריא דהש"ס ומאי דפריך הש"ס ומשני מקראי ועד אחרן קרא דויחל דמייתי הוא דמיניה ילפינן כל זה כיוונה הבריתא לאתויי כלהו קראי לאקשויי ולשנויי כדפריך ומשני הש"ס ומייתי קרא דויחל באחרונה לומר דדוקא מהאי קרא הוא דאיכא למילף. ויש פנים לזה דמייתי קרא דויחל בהדיא ולא סמיך תנא דבריתא כמו שסמך ר"י ולא הביאו משום דהוא עיקר הלימוד זה אפשר לישב הבריתא לר"א. אמנם לר"י דסבר דעיקר ילפותא מהקש יצ"מ הבריתא מרווחת יותר כיון דמייתי כל הני קראי משמע דעיקר הלימוד הקש יצ"מ ומשום דאיכא למפרך מייתי אינך קראי כסוגיין. והשתא ק"ל לתוס' לר"י דתסגי ליה קרא דויחל לחוד ולזה כתבו דסבר ר"י דיש לדחות דלשלמה ודאי וכו' להכי צריך נמי הקשא דיצ"מ ולר"א דמפיק ליה מהאי קרא לחוד י"ל כמ"ש הרשב"א בחידושיו ע"ש:

אמר רב חסדא ל"ש אלא למלכי ישראל וכו' כדי לחלוק בין מלכי ישראל למלכי א"ה. מלכי ישראל איכא למתלי ביצ"מ שיצאנו מעבדות לחרות ומלכות. אבל מלכי א"ה מתשרי שבו העולם נדון ובו עתידין לקבל את הדין. לקוטי ר"ב בשם הריטב"א: