פתח עינים על ראש השנה יח.

כאן קודם גז"ד וכו'. ראיתי להרב עיון יעקב דרבי עקיבא ס"ל דיה"כ ותשובה מכפר כל א' גם עבירות שבין אדם להבירו ע"ש באורך וכתב זה משם מהרש"א ביומא. והרואה יראה דמהרש"א לא כתב כן. ובדברי מהר"י פינטו שם סוף יומא יש בתוך לשונו איזה תיבות דריהטייהו הכי אבל צריך לידחק בדבריו דודאי גם ר' עקיבא מודה שצריך לרצות חבירו ואינו מתכפר עד שירצה את חבירו. והמעיין יראה דברוב אורך לשון מהר"י פינטו לא ממעט אלא שאין עבירות שבין אדם למקום תלויות ברצוי חבירו כראב"ע ע"ש בדקדוק והרב עיון יעקב ז"ל נראה דלא זכר מאמר רבה פ' נשא דר' עקיבא דריש ונקה בדבר שבינך לבינו לא ינקה בדבר שבינך לבין חבירך ומוכרח דאיירי ביה"כ או בתשובה בשאר השנה והרי דסבר ר"ע לא ינקה והדבר פשוט ומבואר ודוק ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן דברים אחדים דף ה' ע"א בס"ד:

אמר רבה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה אביי אמר אבל מתכפר הוא בתורה וג"ח אפשר לומר דעל ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ורבא סבר דעמוד ראשון זאת התורה מצלא ומגנא. ואביי סבר דבעינן שני עמודים שהם תורה וג"ח לכפר. א"נ סבר אביי דבני עלי חטאו בדיבור ומעשה הם המדברים ע"י או ע"י שלוחם תנה בשר לצלות וכיוצא וגם חטאו במעשה ולכך צריך לעסוק בתורה וג"ח לתקן דבור ומעשה:

רבה דעסק בתורה חיה מ' שנין וכו' פירוש דמשפחת בית עלי היו מתים בקוצר שנים כדכתיב ימותו אנשים וכדאמרינן לקמן בבריתא שהיו מתים בני י"ח שנה ולרבה בזכות תורה חיה מ' שנין דאי לא עסק בתורה לא היה חי מ' שנין. וגם אביי מודה דניצול מגזרת עלי רק סבר דבזכות תורה וג"ח הוא דניצול כדאמר אביי גופיה לרבה בחלק דף צ"ח מר הא תורה והא ג"ח. אלא דהש"ס קאמר דאביי עסק בג"ח כלומר נתעסק ביותר בג"ח לפי שהיה ספק בידו כמ"ש הריטב"א בחי' יבמות דף ק"ה. ורבה היה עני כמ"ש בשילהי מ"ק בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח. אך ק"ק על אביי דהא תניא בסמוך דריב"ז אמר למשפחת בית עלי לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו. ואפשר דסבר אביי דזכות ריב"ז אהניא להו דאמר לכו עסקו בתורה וחיו וכתיב בצדיקי ותגזר אומר ויקם א"נ כבר ידע ריב"ז דעסקי בג"ח ולכך לא ציום אלא על התורה:

כבני אמרנא ר"ל אמר כמעלות בית מרון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד. אפשר לומר דרך דרש דמ"ד כבני אמרנא כונתו להגיד רחמיו יתברך דמבקש צד זכות דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ואין להם דעת ככבשים בלי דעת. ור"ל אמר כמעלות בית מרון שהדרך קצר ומהצדדין גיא עמוק גם זו לטוב להקל על האדם כי הוא במשעול הכרמים גדר מזה החומר העכור אשר טבעו להבלי ותענוגי העה"ז וגדר מזה תוקף היצה"ר המתגבר יום יום. ורב יהודה אמר שמואל אמר כחיילות של בית דוד ההולכים למלחמה גם זה צד זכות המועיל להקל קצת בדינו כי הוא תמיד במלחמה חזקה עם היצה"ר ולהרויח מרבה בסחורה לכלכל ביתו כראוי וכיוצא טרדות רבות ויש מבוא להקל: א"נ אפשר דרמזו השלמים האלה התעוררות לקנות עולמו. מ"ד כבני אמרא רמז דאיכא סמא דכלא והיא הענוה והשפלות וז"ש כבני אמרנא רומז על האר"ש מ"ש בילקוט פ' נח רחלה שפלה וענוה והאדם יתן אל לבו להיות עניו ושפל וזה עומד לו. ור"ל דאמר כמעלות בית מרון היינו לעורר לב האדם דיתן בדעתו מעלות בית מרון דרך מסוכן ועכ"ז הלך הלכו האישי"ם ועבדו להן זרזי"ם וניצולים כן האדם ישתדל לינצל מהסכנה. ורב יהודה אמר שמואל אמר כחיילות של בית דוד רמז שהיו הולכי' למלחמה וניצולים בזכות התורה וכמ"ש פ"ב דמכות עומדות היו רגלנו במלחמה בשעריך ירושלם שהיו עוסקים בתורה כן האדם אף שיש לו מלחמה עם יצה"ר אם יעסוק בתורה ינצל וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וקתני עוברין לפניו כבני מרון ואתיא תוך תוך רמז דאי בעי ניצול או על ידי ענוה או ע"י זהירות והסתכלות יפה יפה או ע"י התורה למר כדאית ליה ולמר כדא"ל:

על כסלו מפני חנוכה ראיתי בס' משנה לחם להגאון מהר"ר יעבץ (שבא לידי מקרוב) שכתב וז"ל הקשה הרב מהר"א יצחקי מה הוצרכו שלוחים מפני חנוכה שהוא הרבה אחר רובו של חדש והאמרינן פ' היו בודקין א' או בט"ו וכו' ולא אמרינן דטעו בקביעא דירחא לפי שכבר נתפרסם קביעות החדש משיצא רובו ולק"מ דהך דינא איציאת שלוחין סמיך וכבר הגיעו שלוחים לסוף א"י בחצי חדש וכו' עכ"ל ולי ההדיוט דבריו אינן מחוורין דלדידיה האי דינא אינו אלא בששה חדשים שהשלוחין יוצאין ואלו הש"ס והר"מ פ"ב דעדות סתמא קאמרי ומשמע דהיינו בכל ההדשים ולקושית מורינו הרב מהר"א יצחקי נראה דהאי דינא בא"י דעד רובו של חדש נודע ובפרט במקום הב"ד ומאי דתנן ט"ו יום עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת הוא עד כל גבול א"י אבל מהלאה לנהר פרת היו ישראל ולכך אצט' שלוחין בכסלו לרחוקים ודוק הטב כי קצרתי: