פתח עינים על פסחים קיג.

כל מידי זבין ותתחרט וכו' נראה דרב אזיל לטעמיה דסבר דנושא ונותן בדברים אין בו משום מחוסרי אמנה כמבואר פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ט) וכן הורה רב לרב כהנא דאייקר כתנא ע"ש ורשב"ם כתב אם יוקיר יכול אתה להתחרט וכו' ע"ש וכפ"ז לדעת הרז"ה בס' המאור דבנשתנה השער אפילו לר' יוחנן מותר לחזור ורב לרב כהנא הורה ליה ככ"ע גם הכא לבנו סבר רשב"ם דהורה לו ככ"ע דכשהשער אוקיר יכול לחזור:

אמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי. בפ"ג דהוריות א"ל רבא לר"פ ולרב הונא בריה דרב יהושע איעתרתו פורתא א"ל אין דזבנינן קטינא דארעא ואחר זה נתעשר ר"פ הרבה ושעתא קיימא ליה טפי מר"ה בריה דרב יהושע כדאמרינן לעיל דף קי"א דהוה אזיל אביי רב פפא מימיניה ור"ה בריה דרב יהושע משמאליה וחזא קטב מרירי דקאתי לאפיה דשמאליה ואהדריה לרב פפא משמאליה משום דשעתא קיימא ליה. ותלה רב פפא עושרו לפי דנסיב כהנתא כמ"ש לעיל דף מ"ט. ואע"ג דכמה נשאו כהנות ולא נתעשרו היינו משום דרב פפא ברעותא דלבא קבע בדעתו שהיה לו מעלה ויתרון לידבק בזרעו של אהרן ומשו"ה נתעשר. ומענותנותו שלא להראות דכונתו הטובה והשלימה גרמא ליה שנתעשר. ואחרים שלא נתעשרו אף דנשאו כהנות לא היה לבבם שלם דיתרון הוא להם לישא כהנת. ונמצא דבזה ניכר מעלתו וחסרון אחרים אמר נמי אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי להראות דהא והא גרמא ליה. אמנם העיקר היה דנסיב כהנתא לשם שמים בלב טהור לידבק בזרעו של אהרן וזכות זה גרם לו להתעשר ונתן בלבו למירמי שכרא הנה שכרו בא בשכר"ו ודוק: