פתח עינים על נדה כ:

האי דם חימוד הוא. קצת אחרונים כתבו דדם חימוד טמא. ואיברא שכ"כ הרשב"א בחידושיו בסוגיין. אמנם הרואה יראה להר"ן בחידושיו בשמעתין שכתב דדם חימוד טהור הוא והא דאמרינן בתבעוה לינשא שיושבת ז' נקיים משום דם חימוד היינו דחיישינן דבהדי דם חמוד נתערב דם טמא ע"ש:

ילתא אייתי דמה לקמיה דרבה בר בר חנה וכו'. כתבו התוס' דרב נחמן בעלה היה יכול לראות דמה וכו' ע"ש וראיתי להרב בית דוד י"ד סימן צ"ה שכתב בסגנון זה וז"ל כתבו התוס' דיכול חכם לראות דם אשתו ומ"מ אין לאשה להראות לבעלה דשמא יחמיר וכו' א"נ שלא תתגנה וכו' עכ"ל ולשון הרב ז"ל אינו מכוון דמשמע דהגם דיכול החכם לראות אזהרה לאשה שלא תראה לבעלה וכו' וכדמשמע מלשונו שכתב ומ"מ אין לאשה להראות וכו' אבל הרואה יראה דברי התוס' שלא כתבו אלא דילתא חששא לזה. אבל אין רמז בדבריהם שהנשים יחושו לזה ובפסקי התוס' כתבו סתמא דיוכל לראות דמי אשתו ותו לא ע"ש גם הריטב"א בחידושיו כ"י כתב דמותר לראות דמי אשתו וילתא דאייתית לקמיה דרבה בר בר חנה היינו שלא היה בעלה בעיר ולא בא בפיו שאר הטעמים ודוק היטב:

לא יאמר החכם אלו היה לח וכו'. עין רואה ברייתא זו סתמית ואין חולק עליה ואדרבא מותיב מינה לרבי ומשני. ואגב ריהטאי הוקשה לי על מה שכתוב בתשובות מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סימן שע"ח וז"ל ועל הכתמים לבנים שהנשים מוצאות היה ה"ר שמשון מטרויי"ש אוסר אותה לבעלה מטעמא שמא בשעה שיצאו אדומים היו וכו'. ואני הכותב שאלתי מן ה"ר משה וה"ר יצחק אחיו והתירו בלא גמגום עכ"ל דהרי תלמוד ערוך הוא דלא יאמר אלו היה לח היה ודאי טמא אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואיך אסר הר"ש מטרויי"ש וחש לה רב שמא בשעה שיצאו אדומים היו. והרב הכותב אצטריכא ליה חקור דבר הגם שאו"ל לפו"ם רבנן ושרטט וכתב כי הנה אמת נכון שר"ו חכימיא. והוא דבר מפורש בש"ס ולא עוד אלא דהש"ס קאי בדמים ואינהו קיימי בכתמים דמקילינן בהו כמבואר:

רבי בדיק לאור הנר. ברמזי הרשב"ץ כתוב רואין דם בלילה לאור הנר אבל לא לאור הככבים כן נראה לתשב"ץ עכ"ל ולכאורה ק"ק דמהרמב"ם מוכח דאין בודקין לאור הנר ונימוקו עמו דהכי אמרינן בסמוך דהאמוראים סברי דאין בודקין אלא בין חמה לצל וידוע דקי"ל כאמוראי ובקונטרס עמדתי בדבדי הירושלמי והרב בית דוד י"ד סימן צ"ז ואין כאן מקום להאריך: [ועמ"ש לפנים במסכת מגילה על דף י"ד בס"ד]: