פתח עינים על נדה יז.

רבה בר רב הוינא וכו'. ראיתי בספר הישר של ר"ת כ"י שכתב וז"ל רבה בר בר חנה מקרקש גזי דכילתיה מיני צרעין ודבורים הן דומיא דדבש הגזין והצרעין כדאמרינן פ"ק דבכורות והכי פירושה רבה בר בר הנה מבריח דבורים וצרעים כשרוצה אביי כלי דידבי מכלה ומגרש הזבובים עכ"ל וכן בערוך ערך גז מייתי הא דשמעתין ופירש ממיני דבורין וצרעין ועפ"ז נראה להגיה בדברי התוס' ד"ה מקרקש זגי וכו' כגירסת ר"ח ובערוך מקרקש גזי דבורים וצרעין דאמר בבכורות דבש הגזין וצרעין והוי דומיא דאביי דכלי דידביה כצ"ל מתוך דברי ר"ת בספר הישר הנז':

והנוטל צפרניו וזורקן וכו'. ת"ר ג' דברים נאמרו בצפרנים וכו'. עמ"ש הרב פרי חדש בי"ד סימן קי"ו ומ"ש אני ההדיוט בספרי הקטן מחב"ר בא"ח סימן ר"ס בס"ד:

ות"ח מאפיל בכסותו וכו'. כתב הרשב"ץ ברמזי פסקי נדה וז"ל ת"ח אם נצרך לזה מאפיל בטליתו ולאור הנר אסור ולא סגי להאפיל בטליתו וצ"ע לתשב"ץ מאי שנא עכ"ל [ורבנו אפרים בפירוש על התורה כ"י מתיר] ועיין מ"ש הרב ז"ל בתשב"ץ ח"א סימן קנ"ח דף פ' ע"ד ובאחרונים א"ח סימן ר"ם: