פתח עינים על מנחות מג:

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וכו'. עיין בשוחר טוב מזמור ו'. ועמ"ש אנכי עפר דל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ח' אות ז' ובספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן כ"א בס"ד:

תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. הרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן קס"א כתב דמסתברא דבפני הבית היו מברכין מאה ברכות שהרי אמרו ז"ל שדוד המלך ע"ה תקנם וכו' ע"ש וכזה ראיתי שכתב בספר ארחות חיים דף ד' ע"ד. ושרש דברי רז"ל מצאתי במדבר רבה סוף פרשה י"ח וז"ל הוקם ע"ל כנגד מאה ברכות שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקן להם ברכות כיון שתקנם נעצרה המגפה עכ"ל וכן הוא במדרש תנחומא שם סוף פרשת קרח ע"ש. ושם בתנחומא נראה קצת דדוד הע"ה סמיך על פסוק ועתה ישראל מה וכו' כדדריש ר"מ ע"ש ודוק הטב:

שנאמר ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך וכו'. רז"ל דרשו תיבת ועתה של הכתוב הזה תשובה ואמרו בכמה כתובים דכתיב ועתה אין ועתה אלא תשובה והכא דרוש דרמז הכתוב שחייב לברך מאה ברכות. ויראה לקשר השתי דרשות הללו ונקדים מ"ש הגאון הרב פנים מאירות בספרו הנחמד כתנות אור על התורה דבתוכחות תבא יש צ"ח תוכחות ועוד שתים הרמוזות במש"ה גם כל חולי וכל מכה והוו זיבורא ועקרבא והוו מאה וק' ברכות מבטלים הק' תוכחות עכ"ד ע"ש פרשת נצבים: והנה ברכת המזון מדאוריתא ומדאוריתא בחדא ברכה סגי גם איכא מרבוואתא קמאי דסברי דברכת התורה היא מן התורה כמתבאר מדברי הרב פני משה בתשובה בראשון בראשו. ולפי זה אפשר לומר דרך דרש בעקבות הרב הנזכר דפשו צ"ח ברכות מדבריהם וכבר אמר רחמנא דחביבים דברי סופרים כיינה של תורה הנה כ"י כ"ן יברך גבר ק' ברכות תרי מדאוריתא וצ"ח דרבנן ובעבור הצ"ח דרבנן נצול מצ"ח תוכחות. ובנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני על התורה כ"י פרשת תבא יש הגהה אחת (כמדומה שהיא מהרב שבלי הלקט) וז"ל למה אמר משה רבינו ע"ה צ"ח תוכחות פרשת תבא לפי כי גהנ"ם גימטריא צ"ח אמר משה רבינו יבואו אלה הצ"ח תוכחות ויפטרו לישראל מדין גהנ"ם עכ"ל וכתב הרב ארחות חיים דף ד' ע"ד שבאמירת ק' ברכות נזכה לעה"ב וזה רמז לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום לכ"ן גימטריא ק' אמור שיאמר מאה ברכות ובזה יותן לו ברית שלום לעה"ב עכ"ד. והשתא אתי שפיר דאם מברך ק' ברכות ניצול מהתוכחות ואין צורך לתוכחות לפוטרו מן גהנם כי בק' ברכות בא לעה"ב וניצול מגהנם וממילא שנצול מהתוכחות: וכל זה היינו כשהוא ירא שמים וכמו שרמוז בפסוק הנה כ"י כ"ן יברך גבר ירא ה' דטוב לגבר לברך ק' ברכות הרמוז בתיבות כ"י כ"ן כמשז"ל ובתנאי שיהא ירא ה' דאם ח"ו יהיה רשע. תפלתו תהיה לחטאה ולימודו ומצותיו עוברי בעמק הבכה גם ברכות הכל בחלקו של טורף הסט"א ועתיד ליתן את הדין גם על אשר למד ובירך ונתן כח לסט"א. וגם צריך לברך הברכות כתקנן וכבר כתבו ז"ל דאחד מת לפני זמנו ואחר י"ב חדש אמר בחלום שבכל יום דנין אותו על שלא היה מדקדק בברכת המוציא וברכת המזון וברכת הנהנין ובכונת הלב ובי"ב חדש דנוהו בגהנם בדינים חמורים ואח"ך חוץ לגהנם בדינים קלים: ומעתה יבא הכל נכון והיה טרם ירמוז הכתוב ענין ק' ברכות פתח ועתה שהיא תשובה כמשז"ל (ובמקומו בעניותנו ביארנו טעם רמז תשובה בתיבת ועתה) שצריך לשוב בתשובה ואז ישראל נקרא ישראל המורה על היושר ולא יעקב המורה עקבה. ואחר התשובה מה ה' אלהיך שואל מעמך דבתיבת מה רמוז מאה ברכות דאז הברכות הולכות לקדושה וניצול מגהנם וזוכה לעה"ב ובתנאי שיאמרם ביראת ה' וכמו דכתיב אח"ך כי אם ליראה וכו': והתוספות כתבו שואל מעמך פירש רבינו תם דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק וכו' ע"ש והתוספות קצרו דברי ר"ת. ובספר ארחות חיים כתב וז"ל וכתב ר"ת כי מצא במסורת לית בר מאה אתיין שואל מלא בתקוני ס"ת שלו עכ"ל והכונה כי במסרה כתוב לית בר ק' וכו' ופירושו שלא יש שואל מלא כי אם בפסוק של מאה אותיות דבפסוק ההוא שואל מלא וי"ו ובשאר שאל חסר וי"ו. ובפסוק זה ועתה ישראל יש ק' אותיות אם שואל מלא. ורמז למאה ברכות. ומ"ש מהרש"א באגדתיה דזה כונת רש"י שכתב קרי ביה מאה כר"ת. דחוק מאד דלר"ת יש מאה אותיות בפסוק ממש ולא הו"ל לרש"י לומר קרי ביה ולומר כמ"ש מהרש"א קרי ביה בפסוק אותיות מאה. תורה מבחוץ. ומצאתי בתנחומא ס"פ קרח שאמרו ועתה ישראל מה ה' אלהיך קרי ביה מאה אלו מאה ברכות ע"ש והוא כדברי רש"י וק"ק על התוס' וארחות חיים והרשב"ץ שלא הזכירו דבתנחומא מפורש כדברי רש"י:

רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלא להו באספרמקי ומגדי. רבינו ירוחם כתב דיש מן הגדולים שכתבו דסעודה ג' יכול להשלימה בפירות והביאו ראיה מהא דרב חייא ממלא להו באספרמקי ומגדי. ולכאורה צריך ביאור לראיה זו דהכא להשלים ק' ברכות קאמר ואני בעניי ישבתי קצת בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן רצ"א בקונטריס אחרון ע"ש: וכת הקודמין פירשו מה מאמר הכתוב האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו כי מוכח פרק כסוי הדם דשכר ברכה עשרה זהובים ואסמכוה רבוואתא אקראי כמ"ש אור זרוע והביאו הרב תורת חיים בשיטתו לקמא דף צ"א והרב ארחות חיים שם וכ"כ בשו"ת יכין ובועז ח"ב סימן ט"ז משם הרמב"ן ע"ש ולפ"ז מאה ברכות שכרן אלף זהובים ובשבת יש חסרון ך' ברכות והתקון להשלימם בפירות. וזה רמז האלף לך שלמה כלומר אלף זהובים לך שלמה מלך שהשלום שלו לתת לאיש המברך ק' ברכות בכל יום. וכי תימא שבת חסרים ך' שהם מאתים לז"א ומאתים לנוטרים את פריו דממלאו בפירי. ע"כ דברי הראשונים נ"ן: ואפשר לדקדק תיבת לנוטרים את פריו במ"ש הרב מהר"ם גאלנטי הזקן בתשובה סימן ל"ח דמי שיש לו פירות הרבה וברכותיהן שוות ורוצה להרבות בברכות בשבת שיכול להביאם זה אחר זה ויוכל לברך על כל אחד. והאחרונים חלקו עליו דהויא ברכה שאינה צריכה ועמ"ש מהר"ש הלוי בתשובה הובאה במרכבת המשנה למהר"א אלפנדארי פי"ב דתפלה להליץ בעד חמיו זקנו ובמקום אחר כתבתי בעניותי על דבריו. ולדעת האחרונים יש תקון שיביאו פרי א' ויברך אחד מהמסובין ואח"כ יביאו פרי אחר ויברך אחר וכיוצא. ולדעת הרב מהר"ם גאלנטי ז"ש ומאתים לנוטרים את פריו כפשטו שאינם מביאים כל הפירות ביחד דמנטר להו כדי לברך על כל אחד ולדעת האחרונים לנוטרים את פריו היינו ששומרים עצמם לברך על פרי ראשון עד שיבא פרי אחר שיברך הב'. וכן על זה הדרך השאר נטרי עד עת בא הפרי שיברכו עליו. והיינו שאחד מברך וכלם שומעים לענות אמן לא לצאת וז"ש חברים מקשיבים לקולך לענות אמן ואומר למברך השמיעני לענות אמן וכן לכלם בעת שמברך כל א' וגדול העונה אמן: