פתח עינים על מנחות מג.

רב יהודה רמי תכלתא לפרוזמא דאנשי ביתיה ומברך בכל צפרא וכו' מדרמי קסבר מ"ע שלא הז"ג וכו'. בתחלת ההשקפה היה מקום להעיר לדעת ר"ת ודעמיה דנשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג אף דאינם מחויבות כמ"ש התוס' שילהי ר"ה והרא"ש והריטב"א והר"ן פ"ק דקידושין. לימא דרב יהודה נמי קסבר שהיא מ"ע שהז"ג והאי דרמי לאנשי ביתיה היינו דנשים יכולות לקיים ולברך במ"ע שהז"ג. אמנם הדבר פשוט דאם איתא דדעת רב יהודה הכי ודאי דהיה עושה כן בכל מ"ע שהז"ג כגון לולב וסוכה. וא"כ מי שאמר דרב יהודה רמי וכו' הול"ל דרב יהודה עביד לאינשי ביתיה לקיים מ"ע שהז"ג ואמאי קפיד על ציצית לחוד ואם נפשך לומר לימא ציצית וכיוצא מ"ע שהז"ג אחרות. ותו דאי דעת רב יהודה שהיא מ"ע שהז"ג ורמי וכו' ככל מ"ע שהז"ג לא הוה ליה להאומר דרב יהודה רמי למנקט ציצית לחוד דנטעה שטעמו משום שסובר רב יהודה דאינה מ"ע שהז"ג והו"ל למנקט כלל כל מ"ע שהז"ג. אלא ודאי כן הוא האמת דרמי משום שסבר דהיא מ"ע שלא הז"ג. ועוד דזה האומר רב יהודה רמי וכו' ומברך וכו' ודאי ידע שטעמו משום שהיא מ"ע שאין הזמן גרמא ואשמועינן דאפ"ה הוה מברך כל צפרא וכדמפרש לה הש"ס והיינו דנקט רמי וכו' ומברך וכו' וכל זה פשוט ועמ"ש הרב יד אהרן א"ח סימן ט"ז ע"ש ודוק:

ומברך בכל צפרא וכו'. הקושיא גלויה דאמאי לא אמר דמברך ערב ובקר דשתי טלתות מצויצות היו לו אחד ליום וא' ללילה כמ"ש רש"י ומאחר דסבר דלילה חיובא דציצית נמי אמאי לא מברך כאשר מניח טלית לילה. וכי היכי דמסיק דמברך בבקר כי משני מכסות לילה לכסות יום ה"נ הי"ל לברך בלילה כי משני מכסות יום לכסות לילה. וראיתי להרא"ש בהלכות קטנות בהלכות ציצית בסופן שנתעורר והקשה קושיא זו וכתב דצ"ל דטלית של לילה לא היה פושטו ביום אלא מתעטף בגלימתו על טלית של לילה ורוב פעמים לא היה פושט של לילה הלכך לא פסיקא ליה דמברך בפניא עכ"ל וקצת יש להרגיש חדא דהא הו"ל לאקשויי ולשנויי בש"ס ללמדנו להועיל והאי בעי לאודועי טפי ממאי דקאמר איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה כולי יומא ותו מאי דקאמר הש"ס כי משני מכסות לילה לכסות יום לא משמע הכי והול"ל כי לביש כסות יום. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דנקט מברך בכל צפרא וה"ה דמברך כל פניא כיון דלדידיה לילה זמן ציצית. אלא דנקט דמברך בכל צפרא ללמדנו אגב דלא הוה שרי לגלימיה כולי יומא. ועתה אמת אגיד אשר עלה בדעתי לומר דרב יהודה כסות לילה שלו היה פטור. גם רחש לבי דרב יהודה הוה חייש לברך מיהא על כסות לילה משום פלוגתא ולכל צד מאלו הייתי מצדד צדדין ודחיות והנה שפתי עוד הם מדברים והיד כותבת ראיתי להרב יעבץ בספר מר וקציעה סימן ח' שעמד על דברי הרא"ש הנזכרים והקשה מאי דדיקינן עליה וצדד כל הצדדים הנזכרים ע"ש באורך אך אין הפנאי מסכים לעמוד בדבריו רק אשו"ר ברהטי"ם וכמעט שעברתי דרך העברה רואה אני מקום יש בראש לדקדק בדבריו:

תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן. בסוכה דף מ"ו מוכח מהש"ס ופירש"י דהפירוש הוא כל זמן שמניחן אפילו כמה פעמים ביום מברך אבל חכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד ומ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן י"ג וז"ל ומשני כרבי דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהם דברי רבי פירוש בלילה היה פושטן ובבקר כשהיה חוזר ולובשן היה מברך עכ"ל נראה דאין כונתו לפרש דברי רבי דהא בהדיא מוכח דהפירוש כדאמרן. וכבר הרא"ש הביא בהלכות תפילין סוגית סוכה הנז"ל אלא קאי ארב יהודה בלילה פושט כסות יום וכו'. וכ"כ הרב שיירי כנה"ג סימן ח' ע"ש:

איניש צניעא הוה וכו'. מכאן הביא הריטב"א ראיה שיכול ליכנס בציצית לבית הכסא והביא דבריו נמקי יוסף הלכות ציצית עש"ב ומבואר בדבריו דראיה גמורה היא ומה שדחה הרב יד אהרן סימן כ"א ראיה זו אינה דחיה ועמ"ש דרכי משה סימן ח' ע"ש ולחם חמודות:

גרים נשים ועבדים וכו'. הרב מעדני מלך ריש הלכות ציצית הקשה פשיטא דכתיב פרשת שלח תורה אחת יהיה לכם ולגר וכו' ותימה על הרב ז"ל דנעלמו ממנו כמה בריתות בת"כ וסוגיות הש"ס דהיכא דכתיב מיעוטא כגון בציצית דכתיב בני ישראל מעיט גרים וצריך ריבויא וכבר כתבתי אני בעניי על זה באורך בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תר"ם עיין שם בדברי בס"ד: