פתח עינים על מגילה כה.

יברכוך טובים וכו'. יש מפרשים טובים שבעים כמש"ה ונשבע לחם ונהיה טובים וזה דרך מינות שאינו חייב לברך ברכת המזון עד שישבע. אבל בירושלמי פירש הטעם שנראה לשומע כשתי רשויות כלומר הטובים שאתה להם לאלוה מכלל שלרעים יש להם אלוה אחר. ופירשו בתוס' שלא נאמר כן אלא כשאומר בתפלתו שאומר במקום וכל החיים יודוך וכל הטובים יודוד אבל שלא בתפלתו אין בכך כלום כדכתיב וחסידיך יברכוך וכתיב אך צדיקים יודו לשמך. וי"מ שאומר לחבירו יברכוך טובים כענין יברכך ה' וזה שאומר בלשון רבים משמע שתי רשויות. הריטב"א. לקוטי רבינו בצלאל: והרא"ש. בתוספותיו כתב דר"ת היה רגיל לכתוב בכתבים של רשות ששולח לבני אדם על כן יברכוך טובים ע"ש וכזה ראיתי אני השפל בס' הישר של ר"ת כ"י בחלק התשובות שכתב לשון זה לרבנים שהיה משיב להם על מה ששאלוהו:

וזוהי שאמרו שיחת ת"ח צריכה תלמוד. דר"ת אגב ארחיה ללמד יצא דפירושא דמתני' היינו כשמדבר לפני ה' דוקא ולאפוקי פירוש אחרון שכתב הריטב"א בשם יש מפרשים דגם באומרו לחבירו יש קפידא כמש"ל. ור"ת היה כותב כן ולהורו"ת נתן דבאומרו לחבירו אין קפידא ופירושו שיברכוהו אנשים צדיקים:

מודים מודים משתקין אותו. דוקא בש"ץ אבל ביחיד לית לן בה וחוזר וקורא כמה פעמים עד שיכוין מ"מ כל שאפשר שיכוין בפעם אחת הדור הוא לו יותר כן איתא בירושלמי. הריטב"א. נמוקי רבינו בצלאל. וכן הסכים רבינו האר"י זצ"ל וקצת אחרונים לדברי הירושלמי כמו שכתבתי אני בעניי במקומו. והשתא ארווחנא דגם הריטב"א גדול המורים מסכים הולך לירושלמי:

ומזרעך לא תתן וכו'. מה שפירש תרגום יונתן פ' אחרי הוא הפך הש"ס ויתישב עם פירוש הערוך ע"ש ודוק. לקוטי מהר"א פליף כ"י:

מפני שעושה מדותיו של הקב"ה וכו'. התוס' כתבו שהקשה ה"ר אלחנן צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו וכו' ועיין מה שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סי' ט"ז ובמחזיק ברכה שם: ומ"ש. התוס' בקדושתא שאנו אומרים ביום ב' של פסח הקשו לי דהתוס' בחגיגה דף י"ג כתבו שהקליר לא יסד רק ליום א' שהיה בא"י. ואני הדל השבתי שזה דקדקו התוס' לומר שאנו אומרים כלומר שהוא לא יסדה שיאמרוה יום ב' רק אנו אומרים ביום ב'. והארכתי אני השפל בזה בס' הקטן ברכי יוסף ומחזיק ברכה ארח חיים סי' קי"ב בס"ד ע"ש באורך: