פתח עינים על מגילה י:

כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי בקר יום אחד. אע"ג דטובא ויהי כתיבי לא דריש ג"ש דויהי ויהי אלא מויהי בקר יום אחד מדשני קרא ולא כתיב יום ראשון. ואע"ג דמיבעי ליה לדרשא לאשמועינן דהמלאכים לא נבראו אלא ביום שני מ"מ גם רומז על יום המיוחד שנטל עשר עטרות כמ"ש פ' ר"ע. גיליון. לקוטי מהר"א פליף כ"י. ולכאורה אינו צריך לזה דיש ג"ש שנאמרו המקומות כידוע:

רש"י ד"ה בצאת לפני החלוץ וכו' שבאו עליו. הס"ד. ואח"ך ד"ה הודו לה' כי טוב משמע טוב לפניו שנקלס לו על זאת כצ"ל כן נראה להגיה. לקוטי מהר"א פליף ב"י:

רבי יונתן פתח וכו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד שם זה הכתב ושאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי. שמעתי מגדול אחד כי הנה כתבו התוס' דמ"ש זה לשון היינו לשון מלכות שהמלכים משתמשין בו שאין שאר העם מכירין בו. ובהא ניחא דזה היה סיבה להכרית נין ונכד זו ושתי המלכה כי הנה חרה אף אחשורוש עד לבא חמ"ת ממאי דאמרה ושתי בר אהורייריה דאבא וכו' וז"ש הכתוב והיום הזה תאמרנה שרות פרס אשר שמעו וכו' וכדי בזיון וכמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך בס' משאת משה ע"ש באורך. ואלו היה לשון מלכות שהמלכים משתמשים בו ואין אדם מכירו לא היה קצף שהיו הדברים סתומים בינה לבין הסריסים. ונמצא שעל ידי שלא היה להם לשון מלכות מזה נמשך שנכרת נין ונכד:

רשב"ג פתח וכו' תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכו' עד והיה לה' לשם זו מקרא מגילה וכו'. ויש לדקדק דמלכות אסתר תחת ושתי הוה ברישא ואח"ך ענין המן והצל' מרדכי וגדולתו: ואפשר. במשז"ל אלמלא אגרות ראשונות וכו' גם אמרו רז"ל דאמרה אסתר לאחשורוש אקני בושתי וקטלה והשתא אקני בדידי. ונמצא דהריגת ושתי ומלכות אסתר תחתיה היה יסוד מוסד לנס המופלא הזה. וז"ש תחת הנעצוץ זה המן שעשה עצמו ע"ז יעלה ברוש זה מרדכי והגורם לזה הוא אשר תחת הסרפד יעלה הדס אסתר תחת ושתי ועל ידי זה דרך טבע היה סיבת מפלת המן וגדולת מרדכי. והיה לה' לשם קשיא ליה דלא נכתב שמו יתברך במגילה משום דלא נגמר מחיית עמלק כמ"ש הרשב"א הלוי בס' מנות הלוי ואיך כתיב והיה לה' לשם. לז"א זו מקרא מגילה שאנו קורין ואין אנו רואים שנזכר שמו יתברך והיינו משום שאין להזכיר שמו רק על גמר הדבר וזה שבח לו כ"י ושפיר כתיב והיה לה' לשם והיינו שבחו: (ב) או. אפשר דקשיא ליה בנס גדול כזה למה אין אנו אומרים הלל שניצולו מהמות לחיים. על כן בא דברו והיה לה' לשם זו מקרא מגילה דקריאתה היינו הללא כמ"ש בש"ס למ"ד והיינו דקאמר והיה לה' לשם בקריאת המגילה: (ג) עוד. אפשר לומר מעין דוגמא במ"ש המפרשים דהטעם שלא נזכר שמו יתברך במגילה לפי שהנס נעשה על ידי שאסתר נשאת לערל ואין זה כבודו ית' אלא דלפי מצב ישראל בעת ההיא לא היתה מדה"ד נותנת שתהיה גאולה שלימה כי אם בדרך זה. וז"ש תחת הסרפד יעלה הדס זו אסתר וזה היה סיבה ישראל במעמדם ומדרגתם בימים ההם בא הדבר באופן הזה. והיה לה' לשם זו מקרא מגילה וזה שבחו דאין להזכיר שמו אלא בדבר שכלו טוב ובשגם היה נס גדול ורב יען שלא בא כתקנו לא נזכר שמו ית' והיה לה' לשם שאינו נזכר אלא בנס הבא ביושר כדת מה לעשות: (ד) ואחשבה. לדעת במה שנתן טעם הרב בינה לעתים זלה"ה ליתרון הנס בפורים טפי מחנוכה כי בחנוכה היו דברים המסייעין לישועת ישראל חדא דהיינו שרויים על אדמת הקדש ארץ אשר ה' דורש אותה והיה לנו בית המקדש מקום השראת שכינה. ובית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. וקרוב הדבר שהוא יתברך ישמע מהיכלו הקול קול יעקב וזכותא דארעא דישראל ובית המקדש מסגי קמייהו. משא"כ בפורים אלו הן הגולים בארץ העמים אדמת נכר ואין מקדש ולא מזבח כפרה ועוד בה דבחנוכה גזרת יון הרשעה לבטל מצותיו יתברך ולהפקיעם מעבודתו אז יאמרו ברשען כתבו על חלק השור וכו'. אבל גזרת המן עקרה על הגופות לא על המצות. ומהני טעמי נס פורים היא העולה למעלה מאד מאד ולכך קבעו לדורות לקרוא מגילה ועשו אותו יום משתה וכו' לדורות עולם עכ"ד וזהו שאמר תחת הנעצוץ המן יעלה ברוש זה מרדכי דרצה לתלות למרדכי ונתלה המן ונמצא דהגזרה היתה על הגופות להרוג לעם מרדכי. ותחת הסרפד ושתי בת בנו של נ"נ הרשע ששרף בית רפידתו של אלהינו באש והיה חרבן הבית והיינו בגלות וכן סרפ"ד גימט' שמ"ד דהיה בזמן שמד שנ"נ הגלם ועדיין בגלות. יעלה הדס זו אסתר הצדקת. ומשני טעמים אמורים דהגזרה על הגופות והיינו בגלות חשיב טפי נס פורים והיה לה' לשם זו מקרא מגילה ולפי תוקף הנס מגלה נתנה ולאות עולם ימי הפורים כי גדול יתר מאד הנ"ס למינהו ולכן מגילה נקראת והם ימי משתה להודות לאל המושעות כי הגדיל ה' לעשות עמנו: (ה) ואמרתי. אני אל לבי לרמוז במאמר זה ענין אחד כי הנה למחות עמלק צריך מלך ולכן מרדכי ואסתר היו מלכים כי מרדכי יצא לו מוניטון ואסתר המלכה וכמו שביאר הרב מופת הדור מהרח"א בסוף פי' המגילה וצריך טעם לזה. גם אמרו רז"ל אין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל וכבר כתבנו במקומו כל שישנו בנותן טעם עפ"י הפשט. ועתה יכולני לפתו"ר פת"ר את הפרפרת כאשר פתר להם יוסף עד"ה בס"ד. מראש מקדמי אר"ש אביע אומר אשר שמעתי מפי הרב החסיד כמהר"ר אברהם ן' אשר זלה"ה על פסוק מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך ופירש במ"ש גורי האר"י זצ"ל דעמלק יונק מבחינת יסוד ומלכות ולכן להכניעו צריך מהקדושה בחי' כנגדו והם יוסף ובנימין בקדושה וז"ש מני אפרים שרשם בעמלק דבקדושה הוא שרש שכנגדו בקליפה אחריך בנימין שגם הוא מבחינה זו וזה טעם דהיתה התשועה מגוי אכזר עמלק זה יצא ראשונה ביהושע דאתי מאפרים ומרדכי דאתי מבנימין עכ"ד. וכבר ידוע דנס פורים היה שהארת יסוד אבא בחינת מרדכי נשארה באסתר היא מלכות משא"כ בכל המועדים אבל בפורים נתגלית הארה זו כל שישנו באסת"ר ואת כ"ל העודף וז"ס המגילה כאשר לימדנו להועיל רבינו האר"י זצ"ל ע"ש באורך בשער הכונות: ועפ"ז. אפשר לתת טעם דהדור קבלוה בימי אחשורוש וזכו לזה בו בפרק מלבד הטעמים פשוטים שכתבנו בעניותנו במ"א והוא דתורה שבכתב נגד ז"א ותורה שבע"פ נגד מ' והמודעא היתה על תורה שבע"פ כמ"ש בתנחומא פ' נח והשת' דיסוד אבא רמז לתורה שבכתב בתוך מ' תורה שבע"פ ונשאר שם אף שחזרו נה"י לז"א מה שלא היה כן לעול' ונתוספה הארה בתורה שבע"פ מאד לכן זכו לקבלה באמצעות אסתר הרומזת למ' ומרדכי רמז ליסוד אבא והם רמז לתורה שבכתב ושבע"פ . ולי. ההדיוט זה רמז ומרדכי יצא מלפני המלך ופירש רבינו האר"י זצ"ל על בחינת מרדכי יסוד אבא אשר נתגלית לפני המלכות עש"ב ואפשר לרמוז תיבת יצא יו"ד רומז למחשבה דין הוא אב"א. צ"א גימט' הויה אדני זו"ן שם רמז לגלוי הארת יסוד אבא גם שחזרו נה"י לז"א מאיר גם לפני המלכות. ועם הקודם נחזור לעניננו כי ע"פ האמור יומתק כי להכניע עמלק שהוא יונק מיסוד ומלכות נתגלה בחינת מרדכי ואסתר יסוד אבא לפני המלכות. וזה טעם כי אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל כי עש"ו גימט' שלום ולבטלו צריך בחינת יסוד שהוא שלו"ם. ולכן למחות עמלק צריך מלך לבטל יניקתו: וזה. רמז מאמרינו תחת הנעצוץ זה המן יעלה ברוש מרדכי וכו' מירא דכיא. כי בחינת המן בקליפה כנגדו נתגלה בחינת מרדכי בקדושה. ותחת הסרפד ושתי יעלה הדס זו אסתר. ולכן היו מרדכי ואסתר מבחינת יסוד ומ' לבטל לעמלק. שהוא כנגדם בקליפה ולכן היו מלכים כל קבל תוקף יניקת עמלק ובהגלות נגלות הארתם נתבטל עמלק. וזהו והיה לה' לשם דאחר ההכנה שהם מלכים מבחי' הקדושה יתעלה ויתקלס שם הקב"ה בקריאת המגלה שהוא בחינה זו ולאות עולם רמז יסוד שהוא אות עולם מלכות לא יכרת דתמיד בכל שנה מתגלית הארה זו וז"ש אלו ימי הפורים וכמו שפירש הרב האר"י זצ"ל פ' וזכרם לא יסוף מזרעם עש"ב ואפשר לרמוז לא יסוף רק ישאר תמיד הארה זו יסוף אותיות יוסף בחינת יסוד ודוק היטב בכל האמור כי קצרתי:

ריב"ל פתח וכו' עד כן ישיש ולא כתיב ישוש. עיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס זה בחולין דף ה' בס"ד ע"ש ודוק:

רבי אבא בר כהנא פתח וכו' נתן חכמה דעת ושמחה זה מרדכי וכו'. יש לרמוז ע"פ הקדמת רבינו האר"י זצ"ל שכתבתי בסמוך שזהו בחינת מרדכי חכמה הארת יסוד אבא דעת ושמחה רומז למ' וזהו לתת לטוב לפני האלהים לתת לטוב יסוד לפני האלהים מלכות זה מרדכי ואסתר יסוד אבא המתגלה במלכות ודוק הטב וא"ש ההי"ב: