פתח עינים על מגילה יא.

רבי חנינא בר פפא פתח וכו' הרכבת אנוש לראשינו וכו'. עיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף ט' ע"ג ודף קי"ד ע"ב:

רבי יוחנן פתח וכו' זכר חסדו ואמונתו וכו'. אנכי עפר דל שלחתי את ידי יד כהה במאמר זה בספרי הקטן דברים אחדים דף יו"ד ע"ד בס"ד ע"ש ודוק:

רבי אלעזר פתח וכו' בעצלתים ימך המקרה וכו' בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה וכו'. אפשר שעל ידי עסק התורה יומשכו מוחין דאבא וזה ח"ו ימך שח"ו לא יבואו המוחין כמו שהיה אם היו עוסקים בתורה. וזהו המקרה במים תורה עליותי"ו וק"ל וא"ש ההי"ב:

רב נחמן בר יצחק פתח וכו' אדם ולא מלך. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף צ"ג ע"ג וע"ד בס"ד ע"ש:

רבא פתח וכו' ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר. ברבות פי' בהתנשאות מגזרת על כל רב ביתו. גיליון. לקוטי מהר"ר בצלאל ז"ל כ"י. ואפשר בהקדמת רבינו האר"י זצ"ל הנז' דיסוד אבא הרומז למרדכי נשאר במ' הרומז לאסתר והיא בחינת מרדכי מר עובר וז"ש ברבות צדיקים דייקא שהם בחינת היסודות שנתרבו שמלבד יסוד אבא אשר בז"א נשאר במ' וז"ש זה מרדכי ואסתר וא"ש ההי"ב:

רב מתנא אמר מהכא כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. אפשר דפתח בהאי קרא ליתובי דעת' דלפום ריהטא יש מקום לחקור אטו משוא פנים יש בדבר אחר שנתחייבו ח"ו כליה. להכי נקט האי קרא במ"ש רבינו מהר"ם קורדובירו זצ"ל בספרו הקדוש תומר דבורה בפירוש לשארית נחלתו דכב יכול הן חונן והן מרחם על ישראל לפי שהם שאר בשר כמו שאמרו רז"ל עד שקראה בתי וכו' וזהו לשארית נחלתו לשון שאר והיינו דפתח רב מתנא בהאי קרא אשר לו אלהים קרובים קורבה ממש כב יכול על דרך שפירש הרב הנז' לשארית:

רב אשי אמר מהכא או הנסה אלהים וכו'. אפשר דכונתו לישב אשר יקשה דאמרינן מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא משום דמסרי נפשיהו על קדושת השם והכא ישראל שלא מסרו נפשיהו על קדושת ה' מאי טעמא דאתרחיש להו ניסא. להכי פתח בחכמה בהאי קרא דבמצרים נמי היו עע"ז והרבה אותות ומופתים וז"ש הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי דהיינו דמה אלו עע"ז אף אלו עע"ז כמ"ש רז"ל על פ' זה ואף שהיה באונס. וזהו הפלא והתמיהא שלא מסרו עצמם על ק"ה והדין נותן דלא לתרחיש להו ניסא ועכ"ז באותות ובמופתים וגם עתה הפליא לעשות נסים אף שלא מסרו ישראל עצמם על ק"ה: א"נ. אפשר לומר בסגנון אחר דרב אשי אתא לאפוקי דלא נימא דכיון דישראל עשו תשובה והתענו ג' ימים בזכותם נעשה הנס. להכי אתא לאשמועינן דאפילו אם עשו תשובה ותעניות לא היו ראוים לנס גדול ומופלא הזה דהא ביציאת מצרים טרח וכתב לה קרא בדרך גוזמא וחידוש הנסה אלהים כאשר פירשנו דכיון דלא מסרו עצמם לק"ה לא היו ראוים לנסים אך מרחמנותו ושעדיין לא קבלו התורה היה פלא על הפלאות וא"כ הדין נותן דלא לתרחיש ניסא לישראל. ומוכרח שהכל בזכות מרדכי ואסתר שהם מסרו עצמן על ק"ה. מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה ועבר על גזרת המלך. ואסתר שהלכה בלי קריאה ואחת דתה להמית. ובזכותם אתרחיש ניסא להם ולכל ישראל: ואפשר. עוד לומר בכונת הפ' הנסה אלהים במשז"ל והמפרשים שדין ישראל כביכול עם ה' כדין אשה ובעלה וחקרו המפרשים דשבויה אסורה לכהן ואנחנו היינו שבוים במצרים ותירצו המפרשים דקי"ל כהן שפדה את (השבוים) [השבויה] הרי זה ישאנה דלא שדי איניש זוזי בכדי ובזה פירשו מאמרם ז"ל הבן יקיר לי אפרים ביוקר הם עומדים לי כמה משפחות של כנים וכו' כנודע. וז"ש הנסה אלהים לבא לקחת לשון כי יקח איש אשה שהוא נשואין גוי מקרב גוי שהיו שבויים לכך הוצרך באותות ובמופתים להודיע שהיא טהורה על דרך לא שדי איניש זוזי בכדי. וכיון דיש לנו דין אשה ובעלה משו"ה הצילנו מגזרת המן כי נשבית חייב לפדותה כ"ש אם רצו להורגה דבעי למעבד כל טצדקי כדי להצילה ומשו"ה פתח בהאי קרא ודוק הטב:

רב אשי אמר מהכא וכו' ושמואל אמר מהכא לא מאסתים וכו' ר' לוי אמר מהכא וכו' ר' חייא אמר מהכא וכו' אעשה לכם ויהי בימי אמר רב ווי והי נתקיים מ"ש בתורה והתמכרתם שם לאויבכם לעבדים ולשפחות ואין קונה. אחשורוש אמר רב אחיו וכו' כן נ"ל להגיה וצ"ע דאייתי לדשמואל ודעמיה בתר רב אשי. לקוטי מהר"א פליף כ"י ומה שהקשה דאייתי לדשמואל וכו' לק"מ דכמה זמנין דמשכחת בש"ס כי האי גוונא ועמ"ש אני בעניי בס' שער יוסף ומ"ש בס' למנצח לדוד ובקונט' אחורי תרעא ומשם באר"ה והרב טורי אבן הרגיש בזה שהפסיק בין הפתיחות ע"ש: