פתח עינים על מכות כד.

כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי. פירש ריב"ן ואפילו לנכרי כדי שלא ימשך ויבא להלוות לישראל ברבית. לכאורה יש להעיר דרבית נכרי חכמים אסרוהו אלא בכדי חייו כמ"ש פרק איזהו נשך ריש (בבא מציעא דף ע"א) ומאי משבחו הכתוב וי"ל דלת"ח שרי כמו שאמרו שם והיינו רבותיה אף דהוא ת"ח וכד דייקת שפיר אין צורך לזה דזו גזרת חכמים והכתוב מונה י"א מצות שהעמידן דוד המלך ע"ה ועדיין לא נגזרה גזירה בימי דוד המלך ע"ה והיינו רבותיה. א"נ דהגם שנאמר דנגזרה גזרה בימי דוד המלך ע"ה וכבר כתבו התוס' שם באיזהו נשך סוף דף ע' דאפשר דשלמה גזר. וכי מטית להאי יש (לאומר) [לומר] דבימי דוד המלך ע"ה גזר מ"מ לק"מ דדוד המלך ע"ה העמידן על י"א מצות ולא שיעשו בם תוספת רק שיקיימום בדקדוקיהן וכל הני דקאמר ומפרש להו הש"ס נימא דעל צד דקדוק המצות עבדי אע"ג דאיכא מינייהו דנראה חסידות יש לומר דאינו אלא דקדוק במצות וה"נ חשיב רבית דנכרי דהוא מגזרת חכמים. וכן מוכח ממ"ש הרשב"א הביאו בשיטה מקובצת שם וז"ל ומ"מ וכו' שאסור לע"ה להלוות ביותר מכדי חייו לנכרי והוא מ"ש במסכת מכות כספו לא נתן בנשך אפילו רבית לגוי אלמא מיסר אסיר וכלישנא קמא דר"נ עכ"ל הרי דמסוגיין הוכיח דאסיר ומבואר דבשמעתין איירי בדקדוק מצוה ואינו חסידות וכדאמרן. ומיהו האמת דהוא דוחק לומר דלא מיירי בסוגיין אלא בדקדוק מצוה דאיכא בינייהו דהוא לפנים משורת הדין וחסידות עצום כמבואר. ואין לומר דהרשב"א סבר כהרמב"ם דמונה מצות עשה להשיך לנכרי וכי איכא מצות עשה הנמנע מזה ודאי דאסיר דאי לאו לא לרצון יהיה לבטל מצות עשה והיינו דמוכיח מסוגיין דאסיר דאע"ג דבאינך הוא חסידות בהא דאיכא מ"ע להפך ודאי דאסיר. דהרי הרשב"א דחה דברי הרמב"ם וסבר דאינה מ"ע כמו שהביא לעיל בשמו בשיטה מקובצת ע"ש ועמ"ש הרב ישרש יעקב ודוק היטב. ומ"ש ריב"ן כדי שלא ימשך עמ"ש רש"י פרק איזהו נשך ריש (בבא מציעא דף ע"א) וע"ש בסמוך ד"ה טעמא ודוק היטב:

בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. לפי פשוטו אפשר לומר במ"ש באגדה דרשע אחד ציוה לו החכם דידבר אמת ועי"ז בא להתרחק מכל איסור ושב בתשובה שלימה דכשהיה הולך לעשות איסור היה חושב אם ישאלני אדם היכן אלך צ"ל האמת וכדי בזיון וזו המצאת החכם שמעצמו יחזור מכל רע. ואפשר דלכן חבקוק העמידן על אמונה שידבר אמת ובזה יקיים הכל: