פתח עינים על מכות כד

ור' עקיבא מצחק וכו'. מצחק גימטריא רחל וכתיב רחל מבכה על בניה כה אמר [ה'] מנעי קולך מבכי וכו' וכל זה רומז ג"כ לשכינה שהיא עמנו בגלות וזוהי תקותנו כמ"ש בזהר ועמה יפקון לא מאסתים לכלתם וכהנה רבות. ודורשי רשומות אמרו מנע"י ר"ת מקבץ נדחי עמו ישראל ולכך מצחק לרמוז לשכינה גימטריא רחל שבשבילה גאולה תהיה לנו. ואפשר עוד לרמוז דמצחק להזכיר להם ענין יצחק והענין דפירש הגאון מעשה רקח במאמר זה דבית שני נגד יצחק אבינו ע"ה שקראו שדה ולכן לא בטלה הקדושה לגמרי דכתיב לא תכלה פאת שדך וכמ"ש הרב הנזכר באורך בגיטין. וכאן האריך ותורף דבריו בפירוש מאמרינו הוא זה דהם חשבו דבית ראשון שנקרא הר ובטלה הקדושה לגמרי כתיב הר ציון שועלים וכו' אבל אחר בית שני שדה שיש קדושה קצת לא ילכו שועלים וזהו ועכשי"ו שועלים וכו' וא"ל ר"ע דזה אינו דאוריה אמר ציון שדה תחרש ואפ"ה קאמר הר הבית לבמות יער שמצוין כל מיני חיות וא"כ אחר שנתקיים נבואת אוריה תתקיים נבואת זכריה דהכתוב תלאן זהו תורף דבריו ועיין בספרו בגיטין וכאן שרש ההקדמות והרמזים מתוקים מדבש ע"ש: ומהר"י פינטו פירש דהיו סוברים כי כל הנבואות בין לרעה בין לטובה היו על חרבן בית ראשון ועל בנין בית שני ובבית שני פסקה הנבואה ולא אתנו יודע עד מה אמנם מנבואת אוריה דנתנבא בסגנון אחד עם מיכה צ"ל דמתנבא על חרבן בית שני כדי שלא יהיו בסגנון אחד דזה על בית ראשון וזה על בית שני ועכשיו תתקיים נבואת זכריה בבית שני והוא האריך הרבה וזה תורף קצור דבריו והבאתי דבריו בספרי הקטן ראש דוד ריש פרשת ואתחנן. וע"פ דרכו פירשתי מ"ש ועכשי"ו שועלים וכו' עש"ב והשתא אם נרכיב שני דרכים מהרב הרי"ף והרב מע"ר יתישבו הדברים היטב כי הם סברו דכל הנביאים נתנבאו על חרבן בית ראשון ובנין בית שני ואיזה נבואות שלא נתקיימו בבית שני תוקף העונות גרמו ולפי שמסורת בידם שבבית שני נשאר קדושה סברו שלא ילכו שועלים אף שבבית ראשון הלכו ה"ט דנקרא הר ולא נשאר קדושה והיה ר"ע מצחק לרמוז ליצחק דאליו רומז בית שני שנקרא שדה וכתיב לא תכלה פאת שדך ונשאר בו קדושה וזה יספיק ליתובי דעתא שהקדושה הנשארת אות לטובה שיחזור הכל והכריח דאוריה התנבא על בית שני דעל הראשון כבר נתנבא מיכה נבואה זו ומוכרח דאוריה נתנבא על בית שני וא"כ גם נבואת זכריה תתקיים לפי שתלאן הכתוב. ועפ"י הקדמה זו דשדה מורה דנשאר קדושה יומתק מה שפירשתי בעניותי בספר הקטן ראש דוד פרשת ויצא דף כ"ה ע"ב פסוק כריח השדה ופסוק מלך לשדה ע"ש ודו"ק: