פתח עינים על כתובות קג:

אף ההוא כובס מזומן לחיי העה"ב. כתב מהרימ"ט בחידושיו שהפיל עצמו על שחילל שבת ונרצה לו וכ"כ רבינו בצלאל בשיטה מקובצת ששמע כן מרבינו קולונימוס בירושלם. ומשמע קצת מזה דמותר להמית עצמו בשביל תשובה אך הרב יפה תואר בב"ר פ' ס"ה אסר ועיין מ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סי' קי"א. והתוס' כתבו ד"ה מזומן לחיי העה"ב תימא דכל ישראל וכו' ואומר ריב"ם וכו' ורבינו האר"י זצ"ל בשער מאמרי רז"ל גילה מה הלשון אומרת חלק לעה"ב בן העה"ב מזומן לחיי העה"ב כי הם ג' בחינות ע"ש באורך ולפי פירושו הך דשמעתין הוא חידוש מופלא ע"ש ודוק:

בטלה קדושה כתבו התוס' פי' שהיו קורין לו רבינו הקדוש והקשה הרב מהר"ש אלגאזי דכי משני איפוך איך יתישב דלר' חיא לא קרו רבינו הקדוש ופירש הרב ז"ל דהכי פירושו יום שמת ר' חיא בטלה קדושה כי בחיי ר' חייא הוא שבח שיקראוהו רבינו הקדוש דהגם שהיה אדם גדול כר' חייא היו קורין אותו רבינו הקדוש אבל כשמת ר' חייא לא נשארו גדולים שיתכבד שיקראוהו רבינו הקדוש ומה יתרון שיקראוהו רבינו הקדוש לגבי דידהו עכ"ד ולי ההדיוט הדבר קשה דכי קאמר איפוך היינו דרבי אמר כשמת ר' חייא בטלה קדושה ולפירוש הרב ז"ל הוא תימה שרבינו הקדוש שהיה ענותן הרבה וכמ"ש משמת רבי בטלה ענוה איך פה קדוש אמר יום שמת ר' חייא בטלה קדושה דאין יתרון במה שיקראוהו רבינו הקדוש על התנאים חביריו ותלמידיו דלא גדלו כל כך שיהיה לו שבח וכו' הס כי לא להזכיר שיאמר רבינו הקדוש על עצמו כן דנראה רמות רוחא שהוא עצמו יאמר כך. וקושיתו לק"מ דלפי רוב הענוה הוא לא היה מחשיב עצמו לקדוש והיה מחשיב קדוש לר' חיא יותר ממנו וכבר אמרו פ' כל כתבי דשאלוהו אמאי קרו ליה קדוש והשיב שלא נסתכל וכו' והיל"ל שלא הושיט ידו. וכן הכא קאמר על ר' חיא בטלה קדושה מגדולה ענוה שהיה בו כלומר ההמון קורין לי קדוש ואינו כן כי ר' חייא הוא הקדוש ויום שמת בטלה קדושה וזה נראה פשוט: