פתח עינים על גיטין לח.

אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון. הקשה מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן זלה"ה מדאמרינן בסנהדרין דף נ"ט ליכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור והרי יפ"ת שאני התם דלאו בני כיבוש נינהו ופירש"י לא נתנה הארץ לכבוש כי אם לישראל שאף לישראל לא הותרה יפ"ת אלא במלחמה על ידי כיבוש. וכפ"ז היכי אמרינן עמון ומואב טהרו בסיחון הא סיחון לא קנה דלאו בני כיבוש נינהו וקרקע אינה נגזלת והרי הוא של מואב ועדיין לא הוטהרו. והרב החסיד עיר וקדיש מהר"י אלגאזי בספר שארית יעקב פרשת שלח ריש דף ע"ג כתב ששמע מפה ק' הרב מהרי"ך קושיא זו הוא מותיב לה ואיהו מפרק לה במ"ש בחולין דף ס' אמר הקב"ה ליתי סיחון וליפוק ממואב וליתו ישראל ולפקו מסיחון והיינו דאמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון וא"כ שאני ארץ מואב שכך רצה ה' דליתי סיחון וליפוק מינייהו ומאמר ה' דליתי סיחון הוי כעין כיבוש לישראל עכ"ד. וכפי דברי הרב מה מתוק מדבש מאי דקאמר הש"ס שם בחולין והיינו דאמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון כלומר דבלא הקדמה זו דאמר הקב"ה ליתי סיחון וכו' לא היו מיושבים דברי רב פפא דאיך קאמר עמון ומואב טהרו בסיחון והרי סיחון לא קנה דלאו בני כבוש נינהו ואולם על פי זה כי הוא אמר ליתי סיחון וכו' הוי כעין כבוש לישראל והשתא א"ש מאי דאמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון דסיחון קנה דהכי אמר רחמנא. וזהו שאמר הש"ס והיינו דאמר ר"פ וכו' והרי הוא כמבוא"ר: ואולם לא זכיתי להבין תירוץ הרב הנז' מגופא דשמעתין דאי אמרת דהא דעמון ומואב נפקת ברא מכללין דלאו בני כיבוש נינהו כי כה אמר ה' ליתי סיחון וכו' א"כ דוקא בהא אתמר כי דבר ה' היה וזולת זה תבנא לדיננא דלאו בני כבוש נינהו וא"כ היכי מוכיח בשמעתין מינה ויליף לענין עבד לקנותו בחזקת כבוש מלחמה כמ"ש התוס' מעמון ומואב דכי היכי דקנו ארצם קנו גופם הרי הא דעמון ומואב שאני דהויא על פי ה' ואין למדין ממנה: והא גופא קשיא על מה ששמעתי מתרצים לקושית הרב הנז' דהא דאמרינן בסנהדרין גוים לאו בני כיבוש נינהו היינו דוקא לאחר מתן תורה שהרי קודם [מ"ת] גוים נצטוו בפריה ורביה ונאמר וכבשוה וכבשה כתיב ופירש"י בקדושין דף ל"ה דרכו של איש לכבוש הארץ ובסנהדרין דף נ"ט אמרו דפו"ר בגוים אחר מ"ת פקעה מהם אבל קודם מתן תורה היו בני כבוש והיו מצווין בפו"ר וטיהרו בסיחון היה קודם מ"ת כמ"ש הרמב"ם עכ"ד ומלבד שהענין דחוק יש להשיב דאם היו הם בני כבוש קודם מ"ת נהי דפו"ר פקע במ"ת מהם אבל מה שהיו בני כיבוש במאי פקע מהם. ותו דהיכי יליף בסוגיין לאחר מ"ת לשבאי שקונה העבד בחזקת כיבוש מלחמה ומאי ראיה ממילתא דהוה בהו ונתבטלה: וחזה הוית בספר בירך יצחק פ' תצא שהביא קושית מורינו הרב מהר"י הכהן ותירוצו הנז' והקשה על תירוצו מכמה סוגיות מדינא דמלכותא ע"ש ויש לדחות דדוקא גבי כיבוש אמרינן דלאו בני כיבוש נינהו ומיהו מאחר שהארץ בידו וכ"ש אם ירשה מאבותיו בכל חקי המלך אמרינן דינא דמלכותא דינא. והוא ז"ל שייר דרך לעצמו לישב קושית הרב ז"ל וז"ל אלא דשרש דברי רב פפא וכו' ופירש"י וכו' וגם התוס' כתבו שם עמון וכו' וכי היכי דקנו ארצם בחזקה קנו נמי גופם בחזקה וכו' דנהי נמי דלאו בני כיבוש נינהו היינו לומר דבשעת מלחמה אין להם זכות בכבוש קרקע שתהיה שלהם ובזה נמי יזכו ביושביה לעבדים וכן לענין יפ"ת דלאו בני כבוש נינהו מיהו אחר שנטלוה זוכים בקרקע שתהיה שלהם מדין חזקה וכן נמי יזכו ביושביה להיות להם לעבדים בחזקה של עבדים וכו' ועדיפא מינה אמינא דמדרב פפא ילפינן דגוים לאו בני כבוש נינהו דאי אמרת דבני כבוש נינהו מנ"ל לר"פ למילף דגוי קונה בחזקת קרקע ועבד דילמא סיחון בכבוש קנה ולא בחזקה אלא ודאי משום דר"פ גופי' ס"ל דלאו בני כבוש נינהו להכי קאמר עמון וכו' ע"י חזקה דהחזיקו אח"ך עכ"ל וק"ק דהוא נסתייע מדברי התוס' שכתבו דכי היכי דקנו ארצם וכו' והלא התוס' כתבו דצריך לפרש דהכא בכבוש מלחמה איירי וכן פירש ר"ח ולדעת התוס' נפל פיתא בבירא דסברי דלא קני גוי בחזקה אלא חזקת כבוש מלחמה קאמר וממילא אזדא ליה מה שהכריח מרב פפא דלאו בני כבוש נינהו דאי לא מה ענין כבוש לחזקה. דמעיקרא כי אמרו בש"ס ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא בחזקת כיבוש מלחמה איירי ושפיר מייתי רב פפא מעמון ומואב דאידי ואידי נכבשי"ם זה עם זה: הן אמת דמפירש"י משמע דמדין חזקה לחוד איירי ולא מדין כבוש. ולדעת רש"י מתקיים תי' הנז' ויש להרגיש על הרב בירך יצחק דיושב ודורש בסתם כאלו כולי עלמא מודו לרש"י והרי ר"ת ור"ח והרשב"א והריטב"א ושיטת קדושין לא נודע למי כלם הסכימו להתוס' דהכא בחזקת מלחמה איירי הלא בספרתם ולדידהו קושית מו"ה בצביונה ובקומתה: והיותר נכון בעיני לתרץ קושית מורינו הרב הנז' הוא דכונת הש"ס בסנהדרין במאי דקאמר גוים לאו בני כבוש נינהו דיפת תואר שריא רחמנא למי שציוה לכבוש ארצות שהם ישראל אבל לגוים לא ציוה לכבוש שיתיר להם יפ"ת ואי הם נלחמים זה בזה אף דקנו בכיבוש מ"מ הוא לדעתם ורצונם ולא נצטוו בכך אמנם ישראל דנצטוו לכבוש א"י התיר להם יפ"ת כנגד יצה"ר וגם כתיב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם נתתיו ולכן הותרה יפ"ת. ואפשר שזה רמז רש"י במ"ש לא נתנה הארץ לכבוש כי אם לישראל כלומר שנצטוו לכבוש א"י אבל גוים לאו בני כבוש נינהו ולעולם דאם כבשו קונים בכבוש אבל לא הותרה יפ"ת אלא בהדי כבש"י דרחמנא. ומ"ש הרב שארית יעקב שפי' רש"י דלא קנו בכבוש כי אם ישראל וכו' הוא אגב שטפיה דרש"י לא כתב כן כי אם כמו שהבאתי לשונו ודוק היטב: