פתח עינים על עירובין סד

באותה שעה למדנו שכיוין רבן גמליאל ברוח הקדש וג' דברים למדנו באותה שעה וכו' שהולכין אחר רוב עוברי דרכים ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח וכו'. מקשים רבני אשכנז שכיון דר"ג היה לו רוה"ק מהיכן למדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים אימא שר"ג ידע ברוה"ק שהם של גוי וליכא למשמע מינה שהולכים אחר רוב עוברי דרכים עכ"ד. ואפשר לומר דמדקאמר ר"ג לר' אלעאי טול גלוסקין אלו מן הדרך משמע שיטלם לפי שאין עוברים על האוכלים וז"ש טול מן הדרך ומוכח שיטלם בשביל זה ולא יאכלם ור' אלעאי מוכרח שהבין שהטעם שהולכים אחר רוב עוברי דרכים שעדין לא ידע שר"ג יש לו רוה"ק עד אח"ך שאמר מבגאי טול וכו' וחקר ר' אלעאי מן הגוי וידע שלא הכירו וכיוין ברוה"ק. וכיון דר' אלעאי כשא"ל טול גלוסקין דמשמעו שלא יאכלם הבין שהטעם שהולכים אחר רוב עוברי דרכים וסבר וקביל ואח"ך ר' אלעאי לא קאמר מידי ודאי דאיכא למשמע הכי. א"נ אפשר לומר דאי דינא הוא דאין הולכים אחר רוב עוברי דרכים הו"ל לר"ג לומר לר' אלעאי טול גלוסקי גוי מן הדרך וכלומר דידע ברוה"ק שהם של גוי ולא יטעה ר' אלעאי לומר שהולכים אחר רוב עוברי דרכים וכמו שאח"ך הודיע שמכוין ברוה"ק וקרא מבגאי טול הול"ל קודם טול גלוסקי גוי אלא ודאי שהגם שלא נודע הולכים אחרי רוב עוברי דרכים. א"נ אפשר לומר דכיון דפשיטא ליה שהולכים אחר רוב עוברי דרכים להכי שפר קדמיה לומר שהוא טעמו של ר"ג שהולכים אחר רוב עוברי דרכים ואין לנו לתלות ברוה"ק דפשוט היה בלאו דר"ג דהולכים אחר רוב עוברי דרכים וכמ"ש הרב מהר"ש יפה ביפ"ת סוף ויקרא רבה דלהכי המדרש שם לא למד מדר"ג שהולכים אחרי רוב עוברי דרכים שהוא דבר פשוט ואין אנו צריכים ללמוד מר"ג ע"ש: הגם הלום חזיתיה לרב רחומי בס' דרך המלך שהדפיס מחדש בדף ו' שהביא קושיא זו. ותירצה וממילא פשיט מאי דנסתפק הוא נר"ו בחמץ שעבר עליו הפסח אי אתו אחריני למיכל מיניה כי לא ידעו שעבר עליו הפסח אי מחוייב בעל החמץ להודיעם שהוא אסור שעבר עליו הפסה ופשיט לה מסוגיין דקשה קושית רבני אשכנז ומוכרח לומר דסבר דאם ר"ג ידע שהוא של גוי לא היה מחוייב לומר לרבי אלעאי שהוא של גוי ולא יאכלנו. ואמאי אפיקיה מר' אלעאי ויהביה למבגאי הרי כל שלא ידע ר' אלעאי שהוא של גוים שריותא גביה ואין מחוייב ר"ג לומר לו אלא ודאי דאזלי' אחרי רוב גוים ואסור לר' אלעאי מגזרת חכמים ומכאן ראיה שאם ראה ישראל אוכלי חמץ שעבר עליו הפסח אינו מחוייב להודיעם זהת"ד. ושם ראיתי שהביא דברי הרב מר קשישא כמהר"י פורמיגיינ"י ודחאם. והרואה יראה שתירוץ הרב מהרי"ף הנז' לקושית רבני אשכנז הוא תירוצנו דלעיל בסגנון אחר וכפי דרך שדרך מהרי"ף שפיר קמותיב. אבל נראה דבסגנון שדרכנו בעניותנו ליכא למדחי וסליק שפיר לישוב הקושיא הנז' דכיון דאיכא למימר דהולכין אחר רוב עוברי דרכים אם איתא דאינו כן ואסרם לר' אלעאי מטעם דידע ברוה"ק שהם של גוי הו"ל לר"ג או לר' אלעאי לרמוז ומדסתמו מלתייהו שמעינן שפיר שהולכים אחר רוב עוברי דרכים ולא היה צריך לר"ג לומר שידע ברוה"ק בהדיא ותסגי ליה רמז קל כמש"ל ומאחר דיש מקום לישב הקושיא הנז' כמש"ל ממילא נדחית הראיה הנז' וכבר כתב מר אהבה נר"ו בדחייתו למהרי"ף דמאן דיליף דינא צריך לחקור ולהבין ולבקש לאמיתו דלא יהא שום פרכא וכו' ע"ש ומדויל ידיה משתלים. ותו דאפילו יהבי' כל דיליה דהרואה למי שרוצה לאכול חמץ שעבר עליו הפסח בבלי דעת שהוא חמץ שעבר עה"פ אינו מחוייב להודיעו מ"מ אפי' תימא הכי מסתברא דאין לבעל החמץ או למי שידע שעבר עה"פ ליתנו בידים לאשר לא ידע והכא ר"ג קאמר אלעאי טול גלוסקין. ועפ"ז אין מקום להקשות אמאי תברא ר' אמי לפנכא הי"ל ליתנה למי שלא ידע ונדחק בזה דף ו' ריש ע"ג דודאי אין ליתנה בידים אלא שהוא נר"ו לא ירד לחילוק זה דאזדא ליה ראיתו. ומה שהקשה מהר"י פורמיגיינ"י דנימא דנתן לגוי בשכר לויה לק"מ דמסתברא שאחר שהיו ביד ר' אלעאי דאם אוכלם מברך עליהם ומעלה ניצוצות הקדושה ומתקנם לא היה מוציאם ונותנם לגוי ומי חסריה לר"ג לתת לו לגוי איזה דבר: עוד זאת אדרש על רחימתין עזיזא הרב הנז' דהרי קושית רבני אשכנז חיילא נמי במאי דקא' ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה וכתבו התוספות וז"ל מדנתנו לנכרי דאיכא טובת הנאה דנכרי כדפי' בקו' דאי ס"ל דאסור בהנאה הי"ל לאסור מספק דבפסח נעשה עכ"ל ופירש מהרש"א דלאו דוקא ספק אלא כיון דסמוך לפסח היה כ"כ אית למימר מספק טפי שבפסח נעשה עכ"ל. והשתא תקשי לימא דסבר דאסור בהנאה וברוה"ק ידע דנעשה אחר הפסח ואין כאן לימוד ובהכי לא שייכא תירוצו. ומוכרח לומר דהלימוד הוא דמאחר דיש לומר דסבר מותר בהנאה אם איתא שהוא סבר אסור הו"ל לרמוז דמשום דידע דנעשה אחר הפסח נתנו לגוי ומדסתם ילפינן דסבר דמותר. וכן י"ל לחלוקת עוברי דרכים כמש"ל וליכא למילף לנדונו. ותו דנראה פשוט דהגם דלימודים אלו נראה דלמד תנא דברייתא מ"מ ודאי ר' אלעאי הוא שלמד לימודים אלו. ותו ליכא לאקשויי דילמא משום דידע ברוה"ק דר' אלעאי מאריה עובדא וידע שפיר דכן הוא דעת ר"ג מצורת הענין ומדברי ר"ג ואהימנותיה סמכינן. ובעיקר הדין כתבתי במקום אחר שדעתי הקצרה דחייב להודיע שהוא חמץ דעבר עליו הפסח וכדעת הרב מהר"י פורמיגיינ"י: