פתח עינים על עירובין יט.

בר מישראל הבא על הכותית דמשכה בערלתו ולא מבשקר ליה. צריך טעם למה אמרו משיכה דמשכא בערלתיה הבא על הגויה. וראיתי בס' מנחה בלולה פ' וירא דמייתי הא דאמרו במדרשים דאברהם אע"ה יושב בפתחו של גהינם ומעלה משם כל הנמולים חוץ מבא על הגויה וכתב כי גדול עון זה הוא דישראל הבא על הגויה רואה דאינה משתוקקת לו וידע שרוצה בערל ומצטער שהוא נימול עכ"ד ולפי זה מבואר עונשו דמשכה בערלתיה מדה כנגד מדה שהוא נצטער שלא היה ערל ולכן עושין אותו כערל. אי נמי שישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וגוים לא פסקה זוהמתן וכשבא על הגויה הסטרא אחרא משכה בערלתיה על דרך ותהי נדתה עליו ומשכה בערלתיה שנתוסף בו זוהמא כערל:

מתקיף לה רב כהנא הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעתה המוציא והמעלה דמסיק ודמפיק הוא אלא דאסיק ואפיק וכו'. מקשים דבפ' כיצד מברכין נחלקו דרבנן סברי המוציא לשעבר משמע ור' נחמיה סבר דלחבא משמע והשתא ריש לקיש ורב כהנא פליגי בפלוגתא דתנאי. ועוד יש להעיר בלשון ר"ל דאמר שפשעו בי לא נאמר אלא הפושעים דהרי אף לר' נחמיה מוציא דאפיק משמע וכ"ע מודו במוציא וא"כ הול"ל פושעים בי לא נאמר ואמאי קאמר פשעו בי לא נאמר הא אף אי כתיב פושעים לכ"ע פירושו שפשעו כדאמרינן במוציא כ"ע לא פליגי דלשעבר משמע. ותו אמאי לא פריך בפ' כיצד מברכין מהני קראי דמייתי רב כהנא הכא לר' נחמיה דסבר דהמוציא להבא משמע והא המוציא והמעלה דאפיק ודאסיק משמע. ומה שתירץ בס' פאר יעקב (סוף שבות יעקב ח"א) שם דל"ק לר' נחמיה דאמרו חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ק"ק דא"כ אמאי לא משני הכא אאתקפתיה דרב כהנא הכי. ותו דפ' שמיני ופ' אמור דכתיבי הני קראי המעלה המוציא הם דברי ה' ודחיקא טובא לומר דרחמנא אמר עליה דידיה מאי דאיבעי להו לישראל לשער בדידהו: ואפשר דסבר ריש לקיש דלעולם המוציא פשטיה דמפיק אלא דזימנין דמשכחת בקראי דפירושו דאפיק וסברי רבנן דמחמת דאשכחן בקרא דפירושו דאפיק ברוכי מברכינן המוציא והכי עדיף לן מטעם שאמרו בירושלמי והביאוהו התוס' שם שלא לערב התיבות. ור' נחמיה סבר דכיון דמשמע דמפיק אף דאיכא קרא דפירושו דאפיק מיבעי לן למנקט לשון ברור ולא חשחין אנחנא לבלתי היות שם ערו"ב דחיובא רמיא כנגד המברכין למידק כיצד מוציאין את התיב"ה לתת ריוח בין הדבקים. ומאחר דהמוציא לכ"ע משמע דמפיק נאה דורש מדכתיב הפושעים בי דפשעי ואזלי. ונקט שפשעו בי לא נאמר דהוא לשון ברור וישעיה גופיה נקט לשון זה בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי. אמנם רב כהנא סבר כדרבא וסתמא דגמרין פ' כיצד מברכין דלרבנן כל המוציא דקראי דאפיק משמע וקרא דמתחת סבלו' ה"ק כד מפיקנא וכו'. והיינו אתקפתיה דרב כהנא דסבר דמכח הני קראי המעלה והמוציא אצטריכנא לפרש כלהו קראי בחדא מחתא. אמנם כלהו מודו דלר' נחמיה איכא קראי דפירושם דאפיק כהני דמייתי רב כהנא אלא דסבר ר' נחמיה דכיון דמשמע נמי דמפיק בקרא דמתחת סבלות צריך לברך לשון ברור. והיינו דהש"ס פ' כיצד מברכין לא פריך אר' נחמיה מהני קראי דהמוציא והמעלה דר' נחמיה ידע שפיר דאיכא קראי דמשמען דאפיק. ולא פריך אלא ארבנן דסמא בידן למנקט לשון ברור ונקטי לשון דמשתמע לתרי אנפי דסבר רבא דכדי שלא לערב התיבות אינו כדאי להניח הודאי לשון הברור. ומאחר דלר' נחמיה איכא דמשמעו דאפיק כאמור לא חש לאתויי לרבנן הני קראי וחדא נקיט המוציא לך מים. ורש"י דתריץ התם הך דהמוציא לך מים לר"נ אין כונתו דלר' נחמיה ליכא קרא דפירושו דאפיק אלא דהיכא דאיכא לפרושי לדעת ר' נחמיה דמפיק מפרשינן ועמ"ש מהרש"א דהמוציא דפריך רב כהנא הוא המוציא לך מים וק"ק דכבר פתר אותו רש"י פ' כיצד מברכין לדעת ר' נחמיה ואמאי נד מפירש"י בסוגיין ולא עוד אלא דלא הזכירו ועוד יש בדבריו קצת גמגום ודוק היטב כי קצרתי: