פתח עינים על עירובין יח:

ואמר ר' ירמיה בן אלעזר כל אותן השנים שהיה אדה"ר בנדוי וכו' כתב הרב מהרש"א וז"ל למסקנא ניחא שפירש מאשתו לפי שהיה בנדוי ומנודה אסור בתשמיש המטה ואע"ג דבעיא היא במ"ק ולא איפשיטא מנודה מפי הקב"ה כי הכא חמיר טפי דכה"ג מחלקינן התם עכ"ל וכתב עליו הרב עיון יעקב וקשה דהא התם פ' ואלו מגלחין בעי למפשט מדור המדבר שהיו מנודין לשמים ואפ"ה שמשו ומתרץ מנודה לשמים קיל וכו' ואולי י"ל דאדה"ר שחסיד גדול היה החמיר על עצמו עכ"ל ולי נראה דכונת מהרש"א פשוטה דלא דמי נדוי דאדה"ר לדור המדבר כי אדה"ר שמע נזיפה וקללה מפי הגבורה עצמו והא ודאי חמיר טובא מדור המדבר וז"ש מהרש"א מנודה מפי הקב"ה כי הכא חמיר טפי. ובמנודה לשמים כדור המדבר דחיה בעלמא דחי ולאידך גיסא דחי דשאני מנודה לשמים דחמיר ומסיק התם דספוקי מספקא ליה וזיל הכא קמדחי לה אבל באדה"ר פשיטא דחמיר ודאי ודוק:

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכו'. הרב פני יהושע בשיטת ברכות דף ל"ג ע"א כתב דלגבי הקב"ה לא שייך לחלק ע"ד אומרים מקצת שבחו בפניו וכו' עש"ב והאמת דהדעת נותנת כן אבל נעל' מהרב ז"ל כי לא דרכיו דרך רז"ל שאמרו בבראשית רבה פ' ל"ב ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא ג"כ בספרי פ' בהעלותך ע"ש. ומהרש"א הביאו וכתב דטעם מחניף שייך ביה. ואינו מחוור כי הוא בוחן לב ומה יצדק אנוש עם אל ומה חנופה שייך ועיין בילקוט מזמור ס"ו מה שהביא המפרש משם הרב יפ"ת. ועמ"ש בשו"ת הלכות קטנות ח"א סימן רס"א: