פתח עינים על חולין ו.

אשכחיה ההוא סבא א"ל ושמת סכין וכו'. התוס' דחו פירוש יש מפרשים דההוא סבא הוא אליהו זכור לטוב מסוגיית במה מדליקין. ואנן בעניותין שם יישבנו פירוש יש מפרשים קצת אך בחלקות סוגיא דהתם עש"ב: ויש להעיר לפום ריהטא לפירוש י"מ דההוא סבא הוא אליהו זכור לטוב א"כ נמצא דהכריע דחיישינן למיעוטא כר"מ דהרי טעמא דגזר עלייהו ר"מ ה"ט דחייש למיעוטא וכדאמרינן בסמוך וא"כ הו"ל לפסוק הלכה כר"מ דחייש למיעוטא וכדאשכחן כמה פוסקים דפסקו דהלכה כר"ש דקברי גוים אינם מטמאים באהל מטעמא דהכי אמר אליהו ז"ל לרבה בר אבוה במציעא דף קי"ד. וי"ל דדילמא כונת אליהו ז"ל אינו לאסור איסר כל סתם יינן דכותים ולחוש למיעוטא אלא גילה לו דהני כותים דוקא דשקיל מנייהו חמרא עע"ז הם. אלא דר"מ כפי דעתו גזר על הכל. א"נ אפשר דמתורת חסידות קאמר ולא מדינא וזה רמז אם בעל נפש אתה וכדאמר אליהו לריב"ל בירושלמי פ"ט דתרומות וכי זו משנת חסידים. א"נ דרשב"א תלמיד ר"מ ור"מ גופיה שדריה ולהכי הקפיד דלר"מ דחייש למיעוטא אסיר. ור"מ אפילו תימא דהא דדמות יונה הוה ידיע אפשר דהוה סבר דהוי מיעוטא דלא שכיח והוי כמיעוטא דמיעוטא דלא חייש ליה כמו שאמרו בנדה דף ל"ב וכן כתבו הראשונים. ואליהו ז"ל חדית דהוי מיעוטא דשכיח ולהכי גזר בתר הכי ר"מ ודוק כי קצרתי:

דתני ר' חייא כי תשב ללחום את מושל וכו' אם יודע תלמיד ברבו וכו'. אפשר דהיינו דאמר רבא בתעניות דף ז' כתיב יערוף כמטר וכתיב תזל כטל אם ת"ח הגון הוא כטל ואם לאו ערפהו כמטר ופירש מהרש"א שם ערפהו הפנה אליו עורף וסור ממנו כמטר שהוא נעצר ולא כדפירש"י שם. עיין בדבריו. ומהר"י קולון שרש קי"ז פירש מ"ש הרמב"ם פ"ד דסנהדרין דיין שאינו הגון שאינו חכם וכן מתפרש מ"ש פ"ק דסנהדרין דשאינו הגון לאו במעשיו כדבעלמא אלא שאינו חכם ע"ש ואפשר דהיינו דדריש רבא קרא דאוריתא מאי דתני הכא ר' חייא בקרא דכי תשב ללחום וכו' דליכא מילתא דנביאי וכתובי דלא רמיזא באוריתא כמ"ש פ"ק דתעניות והכי קאמר אם ת"ח הגון הוא שהוא חכם בתורה ויודע להשיב תזל כטל תחותוהי תטלל ותהיה אצלו כטל שאינו נעצר ואם לאו שאינו חכם ואינו יודע להשיב ערפהו כמטר שהוא נעצר הפוך אליו עורף וסור ממנו על דרך שפירש מהרש"א כמדובר:

א"ל ר' זירא לרב אסי ולא חייש מר לתערובת דמאי וכו'. פירש"י בסמוך ד"ה ביין וכו' והכא משום דליתיה בעיניה וע"י תערובת אייתי לקמיהו לא חשו למילתא עכ"ל וראיתי להרב תרומת הדשן סימן מ"ג דנסתפק תלמיד הרואה שרבו רוצה לאכול דבר האסור מדרבנן אם צריך למחות בידו וכתב דחד מרבוואתא הביא ראיה דא"צ למחות מסוגיין דרבי זירא אמאי לא הקשה לרב אסי קודם שאכל אלמא דאין צריך למחות ולהודיע ודחה הרב ז"ל די"ל דדוקא כה"ג שגם התלמיד אין ברור לו האיסור כההיא דתערובת דמאי דהא מסיק התם ופשיט להתר אבל אם ברור לו האיסור אפילו מדרבנן יודיענו ויפרישנו והכי מוכח מלשון רש"י דפירש התם משום דלאו בעיניה הוה הדמאי לא חשו למילתא מדנקט רש"י חשו משמע דתרוייהו ר' זירא ור' אסי והא ר' זירא חש ולא אכל אלא ע"כ ר"ל דלא חש למחות ביד ר' אסי הא אי הוה בעיניה הוה מוחה ואע"ג דאפילו דמאי בעיניה לא אסיר אלא מדרבנן עכ"ל וק"ק דנהי דתריץ יתיב לר' זירא אמנם מ"ש רש"י לא חשו דהיינו גם ר' אסי אינו מתיישב דהא קאמר ר' אסי לר' זירא לאו אדעתאי. ורש"י כתב אחר לשון הנזכר וז"ל אפשר וכו' דיגרום עון שלא ישים על לבו דגזרו עליו וישכח הגזרה ויאכל בשוגג עכ"ל ומאחר שכן איך כתב רש"י בסמוך לא חשו דגם ר' אסי לא חש והרי לא הוה אדעתיה ולא בא בזכרונו כלל: ואפשר לומר דאדרבה רש"י סבר דיש להזכיר למאן דבעי למיכל מילתא דאית ביה איסורא דרבנן דאפשר דלאו אדעתיה ועל כן הוקשה לו דאמאי ר' זירא לא אמר ליה לרב אסי קודם שיאכל מאחר דהוא חש לאיסור ולא אכל. ולכן סבר רש"י דמאי דר' זירא לא אכל לאו משום איסורא רק שלא רצה לאכול מאיזה טעם. אך אחר שאכל רבי אסי בא לדעתו הא דדמאי ותכף אמרו לר' אסי. ומשו"ה כתב רש"י דמשום דליתיה בעיניה וע"י תערובת אייתי לקמייהו לא הרגישו בדבר בין ר' זירא בין רב אסי. ומ"ש לא חשו כונתו לא הרגישו והוא על דרך שאמרו בשבת דף ק"ס חשאי מבינתא דרישאי ופירש"י חשאי הרגשתי. אלא דאח"ך שאכל רב אסי בעודו מהרהר ר' זירא בא לדעתיה ואמרו לרב אסי: