פתח עינים על חולין מד:

ואר"ח איזהו שונא מתנות יחיה זה הרואה טריפה לעצמו. ק"ק מה זו שאלה איזהו שונא מתנות כל דלא מקבל סגי להו. ותו האי יחיה דנקט יתר הול"ל איזהו שונא מתנות זה הרואה טריפה וכו'. ותו אם היתה שקולה ולא אתנו יודע אי הוו סנו לא חזינן בהאי סימנא דרואה טריפה לעצמו דמורה ובא גם אהבתם גם שנאתם דהלא פירש רש"י דהרואה טריפה היינו כשנולד ספק טריפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר ואינו חס עליה לאוסרה. ולפ"ז הן לו יהי דהאי מרבנן רואה טריפה לעצמו שאני הא דטריפה דמספ"ל וספיקא דאוריתא לחומרא ומה הוכחה יש דשונא מתנות: ואפשר לומר דרש"י לאו דוקא קאמר דהיא ספק שקול דצד התר וצד איסור הנהו שקולא"י דבהא ודאי אשר הוא יהודי איבעי ליה להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא אבל הכא מיירי דצד ההתר יותר נראה ואינו ברור רק שהדבר נוטה להתר ומחמיר. וטעמא דשונא מתנות יהיה אפשר דבמתנה יש ספק סרך גזל דילמא משום כיסופא הוא דעבד וכמ"ש במציעא דף כ"ב ולא מלבו וכדאשכחן לעיל פ"ק דר' פנחס בן יאיר לא היה נהנה שמא יש לו ואינו רוצה או רוצה דאין לו ומאחר שכן דיש סרך ספק גזל במתנות והוא שונא אותם כדי שלא יכנס בסרך ספק גזל דין הוא שיחיה כל קבל שהגוזל כתיב ביה וקבע את קובעיהם נפש וכמ"ש פרק הגוזל בתרא זה שהוא נזהר מסרך ספק גזל חיה יחיה. ואולם מודעת זו דצריך לעבוד ה' שלא על מנת לקבל פרס. וא"כ בשגם עין לו ראתה לאיש הזה. לא ניחא ליה לקבל מתנות באדם אכתי אפשר דלא משום כי ירא שמא יכשל בגזל וכיוצא אלא אינו מקבל כדי שיחיה דלקיים קרא ושונא מתנות יהיה וכיון שהוא ע"מ לקבל פרס ולא עוד אלא שאינו חש לאיסור רק יעשה לו סגולה לחיות לאו מידי עביד וסופו ליכשל בגזל ולא יחיה. וזהו ששאל איזהו שונא מתנות יחיה דוקא רצונו איזהו השונא מתנות שיחיה משום דאיכא מאן דלא מקבל ולא הועיל כמדובר אמטו להכי שאל העמק שאלה איזהו שונא מתנות יהיה שנדע בודאי דמה שאינו מקבל מתנות משום שנאה מספק סרך איסור וחיה יחיה לז"א הרואה טריפה לעצמו כלומר דיש פני"ם הנראין להתרא ואפ"ה מחמיר מיראתו שמא יפגע באיסור זהו שונא מתנות יחיה דעתה אגלאי דמה שאינו מקבל משום סרך איסור גזל וחי: ודרך דרש אפשר בכתוב עוכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנות יחיה כי יש להרגיש דבא בכפלו"ן בוצע בצע ותו שונא מתנות אטו תרתי סני וחדא שקיל הול"ל שונא מתן ואפשר במ"ש פ"ק דברכות דאמרו לרב הונא אמאי לא יהיב מר שבשא לאריסיה ומי שביק לי מידי א"ל היינו דאמרי בתר גנבא גנוב וכו' ולהכי תקיפו ליה ת' דני דחמרא וכו' ע"ש גם אמרו פ"ב דמציעא דף כ"ב גבי כלך אצל יפות דאם בא בעה"ב ואוסיף בידו ליכא תו משום כסופא וז"ש עוכר ביתו גונב מן הגנב וז"ש בוצע בצע אפ"ה עוכר ביתו וכמו דתקיפו ת' דני דחמרא. כל קבל דנא שונא מתנות תרתי לא מיבעיא חדא דיש לחוש משום כסופא אלא אפילו בא בעל הבית והוסיף דהו"ל תרתי מתנות אפ"ה מתורת גדר שונא לקבל חיה יחיה ודוק:

רש"י ד"ה כהן הוה כדאמרינן בגיטין בהנזיקין שמנים זוגים וכו'. צ"ל כדאמרינן בברכות פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ"ד) שמנים וכו' כצ"ל ועמ"ש בקונטריס זה לעיל שם בברכות בס"ד: