פתח עינים על חולין מו.

והתנן נטלה הכבד וכו'. עמ"ש הרשב"א בתורת הבית דף ל"ט ובחידושי הר"ן ובמה שרמזתי לעיל דף מ"ג ועיין בהרב מעדני מלך אות מ"ב ולהרב כנה"ג י"ד סימן מ"א ובספר קול הרמ"ז עיין בדבריהם ודוק הטב:

ר"ש ברבי מטביל לה וכו'. רש"י בפירוש שני כתב דקסבר נשמה תלויה בו וכו'. דע דאין כונת רש"י דר"ש סבר דוקא דכבד נשמה תלויה בו ור' חייא פליג דהא קי"ל דאם אמר ערך כבדי עלי נותן ערך כלו דהוא דבר שהנשמה תלויה בו וכמ"ש בערכין דף ך' ודוחק לומר דהוי פלוגתא בזה ותו דאי אמרת דר' חייא פליג וסבר דאין הנשמה תלויה בו א"כ סתם לן תנא בערכין דבעי כזית ומאי פריך לעיל דף מ"ג ע"א על ר' יוחנן דאמר כזית מדתנן ולא נשתייר ממנו כלום ופירש רש"י דהכי פריך דמאי אולמא סיפא מרישא הא בערכין סתם נמי כסיפא. אלא מוכרח דלא תלי זה בזה אי הדבר דבר שהנשמה תלוי בו בהך פלוגתא. ומ"ש רש"י דקסבר נשמה וכו' הוא לשון מורדף דקסבר כיון דהנשמה תלויה בו מבריא והרי הוא כמבו"אר: וראה זה חדש דאמרינן במנחות ריש דף פ"ו דפריך אהא דתנן אין מביאין אנפקטן וכו' והתניא אין מביאין אנפקטן ואם הביא פסול מפני שהוא שרף אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' חייא הא ר"ש ברבי דר' חייא זריק ליה ור"ש ברבי מטבל ליה וסימניך עשירים מקמצין והשתא רב יוסף עצמו הוא דמשני הכא נמי הא ר' חייא והא ר"ש ברבי כלומר דר' חייא סבר כזית ובציר מכזית הוא מטריף ור"ש בר' אם נשתייר כל שהוא מכשיר. ואתמר עלה כי הא דר' חייא זריק וכו' כלומר כדאשכחן בשמן אנפקטן דר' חייא זריק ליה מפני שהוא שרף ור"ש בר' מחשיבו שמן ואתנח סימנא עשירים מקמצין. ה"נ ר' חייא מטריף פחות מכזית ור"ש ברבי מכשיר ועיניך לנכח יביטו דהתם במנחות קאמר הא ר' חייא והא ר"ש ברבי דר' חייא זריק ליה. והכא בסוגיין קאמר כי הא דרבי חייא זריק ליה ומוכח דהא דזריק לאו בכבד הוא אלא במילתא אחריתי וזהו דקדוק לשון כי הא והיינו בשמן. ורב יוסף עצמו הוא התרצן הכא והתם. וא"כ שמעינן דהפירוש האמיתי הוא דר' חייא בעי כזית ור"ש ברבי מכשיר בכל שהוא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ודעמייהו דהא דלא נשתייר כלום הוי ר"ש בר'. והתימא על רש"י דקשיתיה לישנא דזריק ואסיק כפירוש שני. ועל רבוואתא קמאי הבאים אחריו שהעלימו עין מסוגיית מנחות הנזכר: ועתה אמת אגיד כי הרב בית הלל בי"ד סימן מ"א האיר עיני והורה גבר סוגית מנחות הנזכר אמנם במ"ש הוא ז"ל יש להשיב שכתב וז"ל ופירש"י ב' פירושים והעיקר הוא פירוש שני ונעלם ממנו גמרא דמנחות וכו' (קשה על הרב ז"ל דמייתי לשון הש"ס ולשון רש"י בנסחא מוטעית כדמוכח מדברי התוס' וכמ"ש הרב ברכת הזבח) א"כ גם כאן וכו' גבי כבד כמו שמצינו בשמן אנפקטן דר' חייא זריק ליה ולא חשיב ליה ור"ש ברבי חשיב ליה ומטבל ליה והוי שמן ה"נ גבי כבד ר"ח לא חשיב הכבד ולכן אפילו לא נשתייר כלום כשר אבל ר"ש ברבי חשיב ליה כבד ולכן אם לא נשתייר כלום טריפה וגו' עכ"ל. ואגב חורפיה לא דק חדא דאין סברא זו בעולם דאם לא נשתייר כלום כשר. ותו דהשתא דזריק ומטבל אשמן אתמר הפירוש הפשוט דר' חייא מטריף בנשתייר כלום וליכא כזית ור"ש ברבי מכשיר בפחות מכזית הוי דומיא דהתם דעשירים מקמצין. ובעיני הם דברים פשוטים אין צורך להעלות ארו"כה ודוק:

ההוא פולמוסא וכו' כזית שאמרו במקום מרה וכו'. הרב כתנות אור פרשת בהר פירש במ"ש בספר המגיד פרשת בראשית דבעינן כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטרגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו וכד לא אשתייר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפה סטרא מסאבא הא האי סטרא שלטא עליה והיינו דא"ל דרך רמז ערוקאי מהאי פולמוסא שהם מסט"א כדי שלא ישלוט עלייכו וסוד ה' דכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט"א וצריך כזית לחצות ולהפסיק מפגי המקטרגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט"א בכם וצריכי למערק שלא יראו אתכם ויריעו לכם ולדעתי זה דרך אמת עכ"ל: ואנכי עפר דל נראה בעיני דאדרבה נטה ללון רבי זירא דלא יפה עושים לברוח והוא דאמרו פ"ק דבתרא דף ח' אמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ דההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אמרו ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרי ליה ערוקינן א"ל ערוקו ערוק פלגא דלויה פלגא אתו וכו' פקע כלילא אמר רבי ראיתם שאין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ. ולעיל שם דף ז' אמרו על פסוק מחול ירבון ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ"ו ואמר ר"י התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח. וזהו תלונת ר' זירא על רבה ורב יוסף גדולי הדור שפחדו וברחו וקרא בשמותם ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה דכזית חוצץ בפני הסט"א שלא תתפשט כמ"ש המגיד הנזכר וק"ו שאתם עוסקים בתורה שהיא חומה ואתם כמגדלות וגם אתם יותר מחול שמגין על הים וכ"ש שלא ישלטו בכם דאין פורענות בא אלא בשביל ע"ה דאפילו כזית חוצץ כ"ש חומת התורה ורמז להם שלא יפה עשו ואמטו להכי קראם ערוקאי: א"נ אפשר במ"ש בברכות דף ך' איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית וכו' וכפ"ז אין צורך לתרץ כמ"ש בנדה דף ע' כאן קודם גזר דין לרומיא דרמו קראי אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך דיש לומר כאן לישראל כאן לא"ה. והתוס' שם יישבו הסוגיות אך דרך דרש יש לומר דלישראל נושא אף אחר גזר דין. וז"ש ר' זירא רומז על האר"ש לא תפחדו ולא תיראו מפולמוסא כי הי"ת נושא פנים לישראל אף אחר גזר דין ורמז להם בהני מילי כלומר כזית שאמרו שהוא נושא פנים בעבור כזית אף במקום מרה שכבר ניתן רשות לסט"א כי מרה היא הסט"א כנזכר לא כלו רחמיו כי אם הוגה וריחם ולא תחושו לטלטול ולגזרה כי הוא יכאיב ויחבש. ודרך הלצה אמר להם דין זה והם יבינו: א"נ יש לרמוז שהם סברו דבמקום דיש גזירה יש הסתרת פנים וקשה ללימוד הפך מ"ש אוירא דא"י מחכים דביום טובה היה בטוב על דרך מ"ש רבינו מהר"ם קורדובי"רו זצ"ל דיש ללמוד חכמת האמת בשבת שיש שפע. וכן להפך במקום שיש גזרה נסתם מעיין חכמה ולזה היו בורחים ורמז להם כזית שאמרו במקום מרה כלומר כזית שאמרו שנמשלו ישראל כזית שחובטין אותו ומאיר כמ"ש ברבה פרשת תצוה ע"ש באורך הוא במקום מרה סט"א במקום שחובטין ותאירו בתורה: ומהר"ר יהונתן פירש דלכך בעינן כזית במקום מרה משום דשם תלוי חיות הגוף ואף דמרה כל החולאים תלויים בה ובאיוב נאמר ישפוך לארץ מרירתי. מ"מ במקום הרע שם הטוב וכך חכמתו יתעלה. והם רצו לברוח כי בחרו שלא ללמוד תורה במקום שיש גזרה וא"ל רבי זירא דנגזר ללמוד תורה מתוך צער וראיה כזית שאמרו שתלו בו חיות הכבד במקום מרה הוא (עיין בפלתי ריש סימן מ"א):