פתח עינים על חולין קט:

א"ל ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה וכו'. אפשר להיות דארשב"ג אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי אמטו להכי שרא מעין דוגמא דאסר כי הן האדם יאמר באמיתות אפשי ואפשי דגלי לן טעמיה בהתרא ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי:

חזיר מוחא דשבוטא. מהכא ומשאר דוכתי מפורש דשבוטא דג טהור. וזו היא שקשה על שני המאורות הגדולים הרדב"ז ומהר"י קורקוס בביאור להר"מ פ"ט דכלאי' שצדדו לומר דשבוטא דג טמא ע"ש ובמקום אחר כתבתי עוד בזה בס"ד:

בעינן למיכל בשרא בחלבא וכו'. מכאן השבתי לנכבד גביר אחד שחקר בענין המן שהיה משתנה והיה טעמו כטעם הדבר שחפץ אם חשב לאכול חזיר או שאר איסורין וטעמן במן אי עבד איסורא. והשבתי דכיון דיודע דמה שאוכל הוא התר סגי והראיה דילתא אמרה בעינן למיכל בשרא בחלבא וא"ל ר"ג זויקו לה כחלי א"כ אפילו טועם א[י]סור כיון דמה שאוכל יודע שהוא התר אין בדבר איסור. ותו דזה היה מעשה שמים להתהפך המן כפי מה שרוצה לטעום ואם חשב לאכול איסור המן לא היה מתהפך אם היה עושה איסור בזה ועוד הארכתי בלקוטי בס"ד: