פתח עינים על חגיגה ה:

רבי אילא הוה סליק בדרגא וכו' כי הנה יוצר הרים וכו' עמ"ש אני בעניי בס' הקטן ראש דוד דף קי"ב ריש פ' שלח בס"ד:

רבי ור' חייא הוו שקלי ואזלי באורחא. אפשר דידוע דבכל הדרך שהולכים הצדיקים הם מבררים ניצוצות הקדושה שנפלו בחטא אדה"ר במקום ההוא וכמו שפירשנו בעניותנו פ' וארח צדיקים כאור נגה ר"ל כמו נגה שחציה בקדש וחציה בחול ומתבררים ניצוצות הקדושה מחלק החול וז"ש כאור נגה וכו' ע"ש באורך ואגב הודיענו בש"ס דרך נסתר דר' ור' חייא נכח ה' דרכם בלכתם ילכו ומבררים ני' הקדושה וז"ש הוו שקלי ניצוצות הקדושה המתיחסים אליהם ואזלי. ולפי פשוטו אפ' דהוו שקלי וטרו בתורה ואזלי בארחא והיכא דאיכא למדרש דרשינן:

איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא. הרב עיון יעקב הביא ראיה מכאן שאין חיוב לקום לפני ת"ח סגי נהור ותמה על הרב שער אפרים סי' ע"ח שעמד בדין זה ולא הרגיש בסוגיא זו ע"ש והמעיין יראה דאין ראיה כלל מסוגיא זו. ופשט הש"ס דכי אקלעו למתא אמרי תרוייהו לבני העיר רבי ור' חייא איכא צורבא מרבנן וכו' והשיבום בני העיר איכא צ"מ ומאור עינים ואז אמר ר' חייא לרבי לא תזלזל וכו' ואה"נ דאפילו לא היה מאור עינים היה אומר לו כך רק דברישא כי שאלו לבני העיר איכא צ"מ רבי חייא לא דיבר חדא דאפשר דליכא צורבא מרבנן ומה צורך לדבר. ותו דבני העיר תכף השיבו לשאלתם איכא צ"מ ומאור עינים. ולא היה זמן לר' חייא לדבר כי הם שאלו ותכף השיבו ובזה נדחה מה שדקדק הרב הנז' מאי סבר ר' חייא מעיקרא וכו' כמבואר. ותו דמה דמות יערוך לקום מפני חכם העובר לפניו דהוא מ"ע. לאחד ההולך אל עירו ואל שער מקומו של חכם דליכא שום חיוב לילך אצלו לבקרו. ותו דקי"ל ב' חכמים אין אחד חייב לקום מפני חבירו לקום אלא הדור כמ"ש בי"ד סי' רמ"ד. וא"כ הכא אף אם חכם שאינו סומא עובר לפני רבי אינו מחויב לקום וכ"ש שהוא נשיא. ובזה נדחה כל מ"ש הרב עיון יעקב דמדינא אם אינו מאור עינים היה חייב מדינא רבי לקבולי אפיה אפי' שהוא נשיא. ולא נהירא דאפי' אם עובר לפניו אינו מחויב חכם לקום וכ"ש נשיא דאפשר דמדינא אפי' הדור אין צריך. והדבר ברור דאין ראיה כלל מהאי עובדא ואינו ענין לדין אם חייב אדם לקום מפני ת"ח סומא ואין השגה על הרב שער אפרים כמבואר: ומיהו אע"ג דלא מצינו ראיה לכאורה לקום מפני ת"ח סגי נהור נכון הדבר לעשות יקר לפנים הנראין ואינן רואים לזכות לקבל פנים הרואים ואינם נראים:

תקפיה ואזיל בהדיה. כרגע נראה ס' טורי אבן וראיתי שכתב וז"ל מכאן מוכח נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול דר' חייא אמר ליה לר' שב ואל תזלזל בנשיאותך ואף עפ"כ אזל ופ"ק דקדושין דף ל"ד פריך למ"ד נשיא אין כבודו מחול מבריתא דתניא מעשה בר"ג וכו' הה"נ דהוה מצי למפרך מהך עובדא אלא ההיא דהתם בריתא אלימא לאקשויי מינה עכ"ל ולי ההדיוט ליכא לאותובי מהך עובדא דאף דאין כבודו מחול הכא אינו זלזול לקבל פני חכם אחד ובצנעא ואדרבא מצוה הוא ואינו זלזול ור' חייא דאמר לו אל תזלזל בנשיאותך לישנא בעלמא הוא ורצה לומר דינהג רבנות כנשיא. אבל ההיא דר"ג הוא שירות ממש וזה פשוט:

איכו השתא מנעתן מהאי ברכתא א"ל מהיכא שמיעא לך. יש להעיר מנא ליה לרבינו הקדוש דברכה זו מתקיימת ועל הספק לא יצדק בהחלט לומר מנעתן. ונהי דכתיב בהו בצדיקי ותגזר אומר ויקם לך מ"מ לא כל העתים שוות וכיוצא והיה אפשר לומר דרבינו הקדוש ידע ברוח מבינתו גדולת נשמת האי מרבנן ואשר ברכתו מתקיימת. אמנם אכתי יש להעיר מה זו שאלה מהיכא שמיע לך וכו' אטו המברך לחבירו צריך שישמע ברכה ההיא מאחר הא ודאי לא דכל א' מצי לברך כטוב בעיניו. ונראה לישב הכל דמלשון האי מרבנן שאמר אתם וכו' תזכו וכו' ולא אמר יהי רצון שתזכו משמע דפשיט' ליה שיזכו לזה וכך היא המדה שמורה וערוכה ומילתא פסיקתא היא וז"ש מנעתן מהאי ברכתא לא שהוא בירך רק כי מדבריו ידענו כי העושה זה בא בשכרו לזכות לזה וז"ש מהיכא שמיע לך שכר זה דפסיקא לך והשיב מפרקיה וכו'. והתוס' כתבו פשטיה דקרא וכו' אפשר דהוקשה להם על רביה דר' יעקב איך לא ידע ולא דקדק בהאי קרא. דאמר לו שלא יטרח. ותו ר' ור' חייא דשאלוהו מהיכא שמיע וכו' הרי פסוק מלא ותו למה השיב מפרקיה וכו' הול"ל דפסוק הוא. לזה כתבו התוס' דפשטיה דקרא בתמיה ולא נחתי לדרוש זה ומשו"ה הוכרח לומר מפרקיה וכו' וגם רביה דרבי יעקב אמר ליה דלא לצטער ועיין במהר"י פינטו שנדחק לפרש דברי התוס' ודוק הטב:

וכן במדת פורענות וכו' יש להעיר דהתם המ' שנה היה לטובתם שלא מתו פחות מששים ונפקי להו מכרת. ותו דיום אחד בשנה היה העונש בכל יום ט"ב כמ"ש הרב המבי"ט והביאו בנו הרב מהרימ"ט בתשובותיו א"ה סי' ח' ע"ש ויש לישב וק"ל: