פתח עינים על חגיגה ה.

והכתיב דור הולך ודור בא דרעינא לה וכו' בזה פירש רבינו האר"י זצ"ל פ' כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר הכונה כצאן ששוחטים אותם בלא זמנם כן לשאול שתו דיש נספה בלא משפט עד לא בא זמנו. וכי תימא הכתיב דור הולך כמו שאמר והכתיב דור הולך והשיב דרעינא להו וז"ש מות ירעם עד דמטו שנות דור כמ"ש דרעינא להו וכי תימא הנהו שני דנספה בלא משפט מה נעשים לז"א וירדו בם ישרים הם החכמים ענוים כמ"ש יהיבנא להו לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה עכ"ד ז"ל ונאים הדברים למי שאמרן:

אי איכא צורבא מרבנן דמעביר אמיליה וכו' אפשר דהטעם דבעי תרתי צורבא מרבנן ומעביר אמיליה במ"ש בשבת בימינה אורך ימים איכא ופירש"י לחד לישנא דבימינה היינו לומד לשמה וכבר כתבנו בסמוך דע"י הענוה מכוין אל האמת דיש לו מד"ת הענו"ה זהו תורה לשמה כמ"ש בסמוך ולכן משפטו דזוכה לאורך ימים וכמו שפירש"י דבימינה אורך ימים היינו לומד לשמה. ומשום הכי אי איכא צורבא מרבנן דמעביר אמיליה זוכה בהנך שני ודוק:

מוסיפנא להו ליה והויא חלופי. הקשו התוס' לרבי עקיבא ס"פ החולץ דאית ליה משלו הוסיפו לו לחזקיה ולית ליה זכה מוסיפין לו הא משמע הכא דמוסיפין לו וצ"ע עכ"ל והרב המוסמך מהר"י פינטו תירץ ותורף דבריו דאין מוסיפין אפילו למי שזכה לגזור שנים חדשות. אבל הני שני דנספה בלא משפט כבר היו השנים בעולם ואינם חדשים זהת"ד עיין בספרו. ונעלם ממנו שזה תירצו התוס' עצמם ביבמות דף ן' ע"ש. ולתירוץ זה א"ש מ"ש בסוגיין מוסיפין להו ליה והויא חילופי דהני מילי והויא חלופיה לכאורה הם יתרים וטפלים. אבל לפי האמור הש"ס בדקדוק קאמר והויא חלופיה כלומר דהשנים כבר נגזרו בעולם ומשו"ה הוסיפו לו ואתיא גם לר' עקיבא: ובלקוטי רבינו בצלאל כתוב על קושי' התוס' בסוגיין בשם גיליון וז"ל וי"ל כשפוסקים שנותיו של אדם פוסקים נמי אם יהיה רשע שגורמין עונותיו שום מקרה בזה שיפחתו לו מקצבתו כו"ך באותו זמן שאירע לו המקרה ואי איכא צ"מ חסיד ועניו דמעביר אמיליה שיוסיפו לו כו"ך ולפיכך אמר משלו נתנו לו. א"נ דחזקיה דהוה מלך לא מעביר אמיליה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולפיכך דוקא משלו נתנו לו אבל מאן דמעביר אמיליה אפי' שאינו שלו נותנין לו וקרא דאת מספר ימיך אמלא שלא יחסר אבל להותיר יכול להותיר ומנשה דמשמע ליה שלא יחסר ולא יותיר אמלך חזקיה ק"ל דלא מעביר אמיליה והוצרך ר"ע לומר משלו נתנו לו עכ"ל:

עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו וכו' עמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף ל"א ע"ב ע"ש באורך:

הא יראוני מוחלין להם מיד. התוס' כתבו ופליגא דר' ישמעאל וכו'. גיליון. מצי אתיא כר' ישמעאל ויש לחלק בין עשה דשכר שכיר כיון דפרע לבסוף וליכא גביה אלא מה שאיחר אצלו שכירותו לא זז משם עד שמוחלין לו אם עשה תשובה. נמוקי רבינו בצלאל כ"י: