פתח עינים על חגיגה ד.

הא למה לי קרא מכדי מ"ע שהז"ג הוא וכו'. כאשר ירדוף הקור"א ירגי"ש אדם דברישא קאמר סתמא דתלמודא בשלמא נשים כדאמרן אלא עבדים מנ"ל אלמא עבדים קשיתיה דמנ"ל וכי אהדר רב הונא מקרא פריך עליה הא למה לי קרא דאתי מג"ש דלה לה. והרב ברכת הזבח בכריתות על דף ז' והרב מהר"ש אלגאזי בס' זהב שיבה בסוגיין ובספרו גופי הלכות סי' וכלל ק"ז תרגמוה לסוגיין על דרך שכתבו התו' ריש פ"ב דמציעא עמ"ש וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות דפירשו דר' יצחק הוא האומר וכמה עש"ב והכא נמי רב הונא מר ניהו הוא דקאמר עבדים מנ"ל ואיהו מפרק ומייתי קרא. ועליה פריך סתמא דתלמודא הא למה לי קרא ע"ש. ושניהם המלכים כיונו לדעת מרן הקדוש בס' כללי הגמרא דף י"ח מס' יבין שמועה. ומתאמרא כוותייהו הלכה למשה גדול אדונינו הרמב"ן בחידושי מציעא הביאו בשיטה מקובצת מציעא שם ריש פ"ב דקמפרש לסוגיין על דרך האמור [וכבר רמזתי זה בקונטריס הלז בשאר דוכתי דרך אגב]: ולא אכחד דעלה במחשבה דרך חידוד לפרושי סוגיין ולא נצטרך לומר דרב הונא גופיה קאמר עבדים מנ"ל שהוא דוחק. ותו בסוגיין דקאמר בשלמא נשים כדאמרן אלא עבדים מנ"ל יש להעיר דהא דקאמר בשלמא נשים כדאמרן יתר וליבעי בפשיטות עבדים מנ"ל. ותו הא דקאמר כדאמרן מוכח דקאי אמאי דאמרינן בסמוך זכור להוציא הנשים ופריך מכדי מ"ע שהז"ג וכו' סד"א נילף ראיה ראיה מהקהל. וא"כ מאי בעי עבדים מנ"ל אטו לא ידע ג"ש דלה לה. ואפשר לישב הכל דלעולם דסתמא דתלמודא הוא דבעי וכונתו דמשמע ליה דמתני' פטר לכל עבד אף מי שחציו עבד וחציו בן חורין ולגלות דשאלתו על זה דוקא להכי הקדים בשלמא נשים כדאמרן לומר דידע דהוא מ"ע שהז"ג ופטורות וזכור להוציא הנשים כי היכי דלא נילף ראיה ראיה ובזה הורה דכבר ידע כל האמור בענין וא"כ עבדי ילפי מג"ש המפורסמת דלה לה אלא שהוא שואל על מי שחציו עבד. ופריק רב הונא דכתיב אל פני האדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר. וכשראה המקשן דברי רב הונא הללו סבר דרב הונא אתא לסתם עבדים וכפשטו מה שאמר יצא זה שיש לו אדון אחר דקאי אעבד ממש דאי גם רב הונא לא מהדר אלא אמי שחציו עבד הול"ל יצא זה שיש לו צד עבדות וכיוצא ומדנקט סתמא משמע דקאי אעבדים ממש ולזה הקשה למה לי קרא דהאיכא ג"ש דלה לה. ופריק רבינא דרב הונא לא אתא אלא למי שחציו עבד ובהכי מיירי מתני' דייקא נמי דקתני שאינם משוחררין ורב הונא פשיטא ליה ולא הוצרך לפרש. זה אפשר לומר ושקטו נחו כל ההערות ודוק הטב. ועיין מה שכתבנו בעניותנו בקונט' זה בקמא על דף פ"ח בס"ד:

ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים דתנן אחרים אומרים המקמץ והמצרף וכו'. יש להעיר דמשמע דת"ק פליג על אחרים וא"כ לתנא קמא קרא למאי אתא. ותו הבריתא אמאי קתני כל לרבות הקטנים. ואפשר דת"ק סבר דהמקמץ והמצרף וכו' יכולים לעלות כשיטהרו שעלו מן הרחצה כמ"ש הרמב"ם ופסק כת"ק. ומזה נשמע דאחרים פוטרים אף כשיטהרו וטעמא דלא אפשר שישאר שמץ מנהו מהריח והאסטנסים ההולכים דבקו צערי"ם ואינם יכולים לעלות עם כל זכורך דיש בהן אסטנסים. ולת"ק אתי כל זכורך דהמקמץ וכו' אינם עולים עד שיטהרו דכשהם נטהרים יכולים לעלות גם עם אסטנסים בדוחק או שהאסטניס ירחיק עצמו מעט מהם. וכן ס"ל לת"ק דבריתא וסבר דכשיטהרו סברא ולא צריך קרא אלא אתא לומר דלכשיטהרו ויכולים ללכת עם כל זכורך חייבים. ומשו"ה לא קפיד ונקט קטנים לקצר ודוק הטב: