פתח עינים על חגיגה ג:

ולימרו ליה בהדיא. פירש רש"י מיד למה הוזקקו לומר תלמידיך אנו. ובמ"ש פשוט ידיך פירש הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו מנין והלא מימות אנשי כנה"ג היתה תקנה זו עכ"ל. ומהרש"א באגדתיה כתב דיותר נראה לומר לפי שלא אמר תלמידיך אנו כמו שפירש"י עצמו גבי ולימרו ליה בהדיא ע"ש וכ"כ רבינו שמשון פ"ד דידים שא"ל פשוט ידיך וכו' מפני שלא אמר לו תלמידיך אנו ע"ש: ולולי דבריהם אפשר לומר דמאי דפריך ולימרו ליה בהדיא פירושו מיד על דרך שפירש"י אכן לדרכנו קפריך ולימרו ליה בהדיא מיד אחר שאמרו לו תלמידיך אנו דאחר זה אמר להם אע"פ כן ועם כל זה לא רצו לומר לו עד שא"ל שבת של מי היתה וא"ל של ראב"ע ואח"ך שאל במה היתה הגדה וא"ל פ' הקהל ואח"ך ומה דרש עד שאמרו לו ולמה כבשו דבריהם כל כך היה להם תכף שא"ל תלמידיך אנו וא"ל אעפ"כ לומר לו ואמאי המתינו כל כך. ועל זה השיב משום מעשה שהיה וכו' כלומר דמכח מעשה זה חלו ורגזו שמא יכשלו בלשונם ויענשו ומהפחד שתק"ו יחדיו עד שהפציר כל כך. ובהכי ניחא דבתוספתא גם במעשה רבי יוסי ן' דורמסקית אצל ר' אליעזר קתני דאמר לו ר' יוסי תלמידיך אנו והוכרח רבינו שמשון לומר תנאי היא. ולפי האמור א"ש דלא שאל ולימרו ליה בהדיא דלמה אמרו תלמידיך אנו דהתם נמי א"ל ר' יוסי תלמידיך אנו. אלא שאל על דאח"ך מיד למה לא א"ל כדאמרן. ותנא דבריתא דהש"ס לא חש לאומרו. ובתוספתא הם דברי ר' יוסי ולא חש להגיד ענין פשוט עיניך. ומ"ש פשוט עיניך היינו שאמר לו נמנו וגמרו וזה נוגע לכבודו של ר' אליעזר שחלק על הרוב והוה מה דהוה וכמו שפירשתי בדברים אחדים דף קכ"ב ע"ג בס"ד ע"ש ומשם באר"ה לדרכינו:

בכה ר' אליעזר וכו' להכי בכה דע"י שברכוהו ורחקוהו הוכרחו בטרחא זו לעמוד למנין ואלו היה בבית המדרש לא היו צריכין לכך אלא שמרחמי ה' היה שכיונו אל האמת. גליון. נמוקי רבינו בצלאל כ"י. וכ"כ הרמב"ם בפירושו שמדבריו מוכח דהיה זה אחר ענין תנורו של עכנאי. אך יש חולק על זה: וחזה הוית להרב המוסמך מהר"י פינטו בביאורו שדקדק על רש"י במה שכתב בטעם קפידת רבי אליעזר וכתב וז"ל ונראה כשנתישבה דעתו בכה על שהעניש לר' יוסי לקבל עיניו דגם ענוש לצדיק לא טוב מאחר שסוד ה' ליראיו שכיונו להלכה ומה פשעו של ר' יוסי ומיד התפלל שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו ולא הזכיר חזרת עיניו בבריתא אבל בתוספתא הזכיר זה ובודאי כי באותו פרק שבכה היה זה עכ"ל ויש להרהר על זה דמפורש בש"ס דבכה תכף. ואח"ך קאמר לאחר שנתישבה דעתו. והגם דזה נאמר בלשון תנא נראה שהוא סיום הענין ובתוספתא תנא כל הבריתא וסיים לאחר שנתישבה דעתו וכו' והש"ס מייתי סיום התוספתא ומהש"ס שחיבר הבריתא והתוספתא והיו לאחדים מוכח דזו התוספתא היא כסיום הבריתא והו"ל כאלו שנויה כאחד. והראיה דהבכיה אינו כמ"ש הרב הנז' מהתוספתא דידים והביאה רבינו שמשון פ"ד דידים דתני התם דכשא"ל ר' יוסי בן דורמסקית הענין זלגו עיניו דמעות אמר סוד ה' וכו' ושם בתוספתא דידים לא הוזכר הא דפשוט ידיך ועכ"ז קתני זלגו עיניו דמעות ואי ס"ד דהבכיה היא על שענש לרבי יוסי בתוספתא דידים שלא הזכיר הא דפשוט ידיך לא הול"ל זלגו עיניו דמעות ודוק הטב:

הלכה למשה מסיני עמון ומואב וכו' מהתוספתא דידים משמע דהוי ממש הלכה למשה מסיני וכ"כ רבינו שמשון פ"ד דידים דמהתוספתא נראה שהיא הל"מ ממש. ועמ"ש בעניותי בקונט' זה שם פ"ד דמסכת ידים בס"ד:

תנו רבנן איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה. [בדרושים כתבתי שיש לרמוז דלא יש שטות בעולם כי אם להיות רשע לעבור על התורה ולישאר כך ולמות בלא תשובה. וזה רמז איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה שהולך ערירי בלי תורה ומצות בלילה בגהנם הדומה ללילה כמש"ל. והלן בבית הקברות שאינו קם בתחיית המתים כגון שבכלל עונותיו שהלוה ברבית וכיוצא, והמקרע כסותו שאיזה מצות שעשה שהי"ל להתכסות בהם ע"ד חלוקא דרבנן נתקרעו בכונות ופניות שלא לשמה ולא פעל ברוחניות אלא קבל שכרו בעה"ז, ומאבד מה שנותנין לו שמאבד חלקי נפשו ומקומו שהיה מזומן בג"ע והדעת שנותנין לו דרך גדילתו מאבד ומקלקלו ועוד הארכתי בעניותי בזה ובפירוש פסוקים בס"ד]: כרגע נראה לי ס' טורי אבן להגאון אב"ד דק"ק מיץ שנדפס חדש ממש. וראיתי שהקשה דבפסחים דף קי"א תניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות משמע דבשאר לילות לית לן בה. ועל זה צידד ושקיל וטרי בכמה צדדים ומסיק דהכא בשמעתין שלא במקום ישוב וכו' עש"ב ולי ההדיוט לק"מ דהכא מיירי שדרכו בכך כמ"ש מרן בב"י ח"מ סי' ל"ה וז"ל ונ"ל שאין הכונה דפעם אחד שיעשה מאלו דרך שטות מקרי שוטה אלא כשדרכו בכך וז"ש הרמב"ם שדעתו משובשת תמיד עכ"ל וא"כ אותה ששנינו לא יצא יחידי בלילה היינו אפי' במקרה דיש לו צורך לצאת תני תנא דבריתא דלא יצא יחידי בלילי רביעיות ושבתות אבל בשאר לילות כשיש לו צורך במקרה מצי לצאת ואין זה סימן שטות דכל אדם זמנין דאתרמי ליה עסק בלילה ואגב ריהטיה כי נח"ץ ינח"ץ יוצא יחידי בלילה אבל סימן שטות הוא כשדרכו בכך. וכן ההיא דאמרינן פ' כיצד מברכין דגנאי לת"ח שיצא יחידי בלילה משמע הא שאר אינשי אינו גנאי היינו שאין דרכם בכך. אי נמי שידוע שיש לו עסק בלילה והולך לעסקיו ולכך הזהירו שאפ"ה לא יצא בלילי רביעיות ושבתות ות"ח אל יצא. שוב ראיתי להרב תבואות שור י"ד סי' ב' שפקפק בדברי מרן הב"י הנז' אבל הרב פרישה בח"מ והרב ש"ך והרב פר"ח כתבו כדברי מרן. והראיות שהביא הרב תבואות שור לפום ריהטא יש מקום לדחותם. והרב טורי אבן לא זכר ההיא דכיצד מברכין:

והלן בבית הקברות. הקשה הרב טורי אבן דהא קאמר דיוצא יחידי בלילה הוי סימן שוטה והשתא שלא בבה"ק שוטה כ"ש בבה"ק והאריך לתרץ ע"ש. וי"ל בפשיטות דהגם דהלן בבה"ק הוי בלילה כמו שפירש"י מ"מ אפשר דהלך ביום בבה"ק ונשאר ולן שם. ואלו עשה כן בשדה לא הוי סימן שטות. אי נמי דיצא עם אחרים בלילה מביתו והנך אזלי והוא לן בבה"ק אשמועינן דהוי שטות. ומיהו יש לצדד בדבר: ובהא דפירש רש"י והלן בבית הקברות בלילה הרב מקום שמואל כתב דאין לו פירוש ומשם בנו פירש דאתא לאפוקי דלא נפרש לן במחשבה על דרך לן בעומקה וכמו שפירשו בעובדא דהחסיד פ"ג דברכות. וקלסיה. ובעניותי אין כאן קושיא דאפשר לפרש דגם לן ביום בבה"ק שינת צהרים הוא שוטה ולזה פירש דדוקא בלילה ותירוץ בנו לא נהירא לי מכמה אנפי כאשר יראה המעיין ודוק הטב: