פתח עינים על חגיגה ג.

הנהו תרי אלמי וכו' כתוב בגלגולי הנשמות שקבל הרמ"ע ממהר"י סרוק דהני אלמי היו גלגול אלדד ומידד ע"ש באורך. ואפשר לרמוז אלמי נוטריקון אלדד מידד ועוד רמזתי איזה גרגיר בזה בפני דוד בהעלותך ע"ש:

האי באזניהם מיבעי ליה באזניהם דכלהו ישראל. יש להרגיש דאי הכי לימא קרא באזנם ומדכתיב באזניהם ש"מ שתי אזנים לכל ישראל וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק ויקח מידם וכו' ע"ש ועמ"ש בס' לשון למודים א"ח סי' כ"ה ע"ש:

והא רגלים מיבעי ליה פרט לבעלי קבים יש להעיר דבבריתא זו עצמה לקמן דף ד' קתני רגלים פרט לבעלי קבין ד"א רגלים פרט לחיגר וכו' ומאי פריך כיון דבבריתא עצמה קתני דבר אחר פרט לחיגר וכו' ויש לישב .

שהיה הוא תחילה לגרים. שנצטוה על המילה תחילה והכיר את בוראו. רבינו בצלאל משם הריטב"א ועיין בתוס' ועמ"ש רבינו מהר"י רוזאניס בספרו האמיתי פרשת דרכים ע"ש:

מאי דכתיב והבור רק וכו'. שמעתי מפי מהר"ר יוסף אשכנזי ששמע מהמקובל האלהי הרב רבי יצחק לוריא זצ"ל דדייק הכי דקרא קשיא דמדאמר והבור רק משמע דהוי ריקן לגמרי והדר כתיב אין בו מים דמשמע הא מילי אחריני אית ביה אלא ודאי נחשים ועקרבים יש בו דבהא משכחת לה דלפעמים רק לגמרי שהנחשים ועקרבים בחורי וסדקי הבור ולפעמים הבור מלא כשיוצאים מהחורים. לקוטי מהר"א פליף כ"י. והנאני לדעת באר"ש אמרי קדוש רבינו האר"י זצ"ל מתוקים מדבש. ועמ"ש בעניותי לעיל בקונטריס זה פ"ב דשבת בס"ד:

ת"ר מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין וכו'. בירושלמי פ"ג דסוטה ובתוספתא פ"ז דסוטה מייתי הך עובדא וקאמר שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו את ר"י בפקיעין. ובאבות דר' נתן פי"ח אמרו לעת זקנתו של רבי יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו ועיין במכילתא פ' בא פי"ו. ורש"י כתב בסוגיין י"ט היה:

תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים. אפשר לומר בכפל הלשון לאפוקי תלמיד חבר דאפילו למד רוב חכמתו ממנו אם נתגדל ונעשה קרוב לרבו יכול לחלוק עליו כמ"ש הר"ב ש"ך י"ד סי' רמ"ב ס"ק י"ב לדעת מהר"י קולון ודעמיה. ולכן אמרו תלמידיך אנו ולא גדלנו להיות כחברים רק מימיך אנו שותים: א"נ כלפי מ"ש הרב תרומת הדשן סי' חל"ק דחכם מופלג בדורו חשיב כרבו מובהק א"כ ממ"ש תלמידיך אנו אפשר להבין דהיינו לפי שהוא גדול הדור ואינם תלמידיו ממש. לז"א תלמידיך אנו מצד שאתה גדול הדור דהוי כרבו מובהק. ועוד מימיך אנו שותים כי אנו תלמידיך ממש ויומתק גירסת הירושלמי דקאמר הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים כלומר כלהו רבנן תלמידיך כי גדול הדור ומופלג בחכמה אתה. ואנו תלמידיך ממש ומימיך אנו שותים:

אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש וכו'. יש להבין טעם הדבר. ותו אחר שאמר א"א לבה"מ בלא חידוש מ"ט סרבו והמתינו לומר לו עד ששאל שבת של מי ושוב מה היתה הגדה ושוב מה אמר בה עד שאמרו לו. ועוד דאה"ך בלי שאלה אמור רבנן עוד דרש. אף הוא פתח. ואפשר שיובן במ"ש הרב הגדול שארנו מהר"י זאבי זלה"ה בסוף דרשותיו במאמרם ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' שדקדק דהול"ל כל שיראת חטא קודמת לחכמה החכמה מתקיימת כלישנא דקרא ראשית חכמה יראת ה' ואמאי נקט בכינוי. ותו דהרי דואג ואחיתופל וכיוצא בהם. וניחא ליה להרב ז"ל במה שאמר המגיד למרן דלפום חורפא החריף קולט מן האויר מה שאמר החכם בביתו ובחומותיו אחר יגיעתו בעיון נמרץ ואחר שכבר הוציא הדבר לאור החריף קולטו מהאויר. אמנם להוציא לאור מה שקבלה נפשו מהר סיני מפקנא לית ליה כי אם כשקדם לו יראה ודואג ודכוותיה היו קולטים חכמות בחוץ דאמירן בעלמא אבל מה שקבלו מהר סיני לא ידעו ולא יבינו כי לא קדם להם היראה וז"ש קודמת לחכמתו דייקא וחכמתו מתקיימת זהו תורף דברי הרב ז"ל בקצור ע"ש באורך: הבה נא אבא ויגע על פי הבא"ר דהיינו דקאמר רבי יהושע במאמרינו אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש דכיון דכלהו רבנן יראי ה' וקדישי עליונין ודאי מלבם יוציאו לאור חלקם מסיני והוא דבר נעלם מעיני העדה רבנן אחריני שלא קבלו חלק זה מסיני ולא ידעוהו וצריך אני לדעת חידושי תורה שאינם חלקי ונתגלו לבעליהם. ובכל זאת משורת דרך ארץ לא אמרו לו לפי שכאשר יוצא לאור החידוש החריף נקל לו לקולטו מהאויר ואף שלא יהא ירא ה' כדאשכחן בדואג ודכוותיה ולזה הם המתינו עד שאמר להם בפירוש. ומשום הכי אף דשאל במה היתה הגדה היום אפ"ה לא אמרו לו עד ששאל ומה דרש בה. משום דעד שלא אמרו בפרשת הקהל לא היה יכול להבין מאי דרוש. דנהי שהחריף יכול לקלוט מהאויר מ"מ צריך שידע הענין ההוא דתנו רבנן וכשיתן דעתו באותו ענין בחריפותו יכוין לדעת גדולים וקולט מהאויר אבל כל שלא ידע במה עסקי רבנן ודאי לא יוכל לקלוט. ואמטו להכי כששאלם במה היתה הגדה היום אמרו לו לבד בפרשת הקהל ושתקו דהשתא דידע הענין אם ישים אליו לבו מצי לקלוט מהאויר לכן לא אמרו לו דבר עד ששאלם בפירוש ומה דרש בה. ומאחר שרצונו היה למען דעת הדרוש ההוא בפירוש לכן א"ל אח"ך בלי שאלה שלא להטריחו עוד מאחר שידעו באמיתות שרצונו בכך. ועוד יש לפרש בסגנון אחר קרוב לזה וק"ל:

מרגלית טובה היתה לי בידכם ובקשתם לאבדה ממני. כן הגירסא בקצת ספרים היתה לי בידכם וצריך ביאור דאתחזי דהאי מרגניתא מתיחסת לדעתו וסברתו אשר מאז ומקדם. וגם לגירסת הספרים מרגלית היתה בידכם משתמען מילוהי דהא מילתא חביבא ליה עד לאחת ולא אשכחן דאמר האי לישנא או כיוצא בה בשאר מילי דאמרי ליה ונראה מכל זה דהוא דבר הצריך לו לדעתו: ואפשר לומר במ"ש התוס' נשים לשמוע אמרינן בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה עכ"ל ובהכי ניחא מה שפסק הרמב"ם פ"א דתלמוד תורה דכל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות. וכתב מרן בב"י י"ד סי' רמ"ו ובכסף משנה שם דהוא פלוגתא דבן עזאי ור' אליעזר ופסק כר' אליעזר: ועדיין צריכין אנו למודעי דקי"ל דאין הלכה כר"א דשמותי הוא ולגבי דידיה ליתא לכלל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואמאי הכא פסק כר' אליעזר. אמנם לפי האמור ניחא דראב"ע קאי כוותיה דר' אליעזר כמה דאתמר בירושלמי דאתי דלא כבן עזאי. ועוד הן בה דתנן התם בסוטה ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב וכתב רש"י שם בדף כ"א ורבינו עובדיה בפירושו בדברי ר' יהושע לכך אינו טוב שתלמוד תורה ונמצא דר' יהושע נמי אתי דלא כבן עזאי וסבר כר' אליעזר וכראב"ע ומשו"ה פסק הרמב"ם דלא כבן עזאי. ובזה נבא אל הביאור כי הנה ראב"ע אמר אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף וכו' ואפשר דכוונתו להכריח דנשים ליתנהו בלימוד אלא בשמיעה לחוד ודייק לה מדכתיב בקרא למען תרי זמני למען ישמעו ולמען ילמדו דהול"ל למען ישמעו וילמדו אלא דכתיב למען שני פעמים לאפסוקי דנשים באות לשמוע דוקא והא כדאיתא והא כדאיתא והיינו דקאמר אם אנשים וכו' כלומר דמקרא דהפסיק ביניהם מוכח דנשים באות לשמוע אנשים באים ללמוד טף וכו'. ולפי האמור דר' יהושע נמי סבר דלא כבן עזאי וסבר דכל המלמד את בתו תורה וכו' נמצא דהא דראב"ע מסייע ליה וה"ן עוזר לו ודייק לה מקרא. והיינו אומרו מרגלית טובה היתה לי בידכם לי דייקא דזהו סברתו ודרשת ראב"ע אהניא ליה שיטת' ומוכח לה מקרא. אחר כמה שנים בא לידי ס' בירך יצחק שנדפס מחדש ובפ' וילך ראתה עיני שדרך דרך זה בשינוי: ועוד אפשר לומר להרחיב דרך הנז' במאי דחזיתיה לרב רחומי בס' שושנים לדוד שם בסוטה שכתב דר' יהושע פליג על ר"א ופלוגתייהו בתורה שבכתב דלר"א דוקא תורה שבע"פ כאלו מלמדה תפלות אבל תורה שבכתב שרי ואתא רבי יהושע לחלוק עליו דאף תורה שבכתב לא ילמדנה לפי שרוצה אשה וכו' ולכן אינו טוב ללמדה אפי' תורה שבכתב וכו' עש"ב. ולפ"ז אפשר דראב"ע קאי בשיטתו דגם תורה שבכתב אסירא וז"ש נשים באות לשמוע דאף תורה שבכתב שקורא המלך הני נשי ליתנהו בלימוד כי אם בשמיעה הוא הדבר אשר דיבר מרגלית טובה היתה לי בידכם דעד השתא אני אני הוא החולק על ר' אליעזר. ומצאתי סיוע מהכתוב וראב"ע דסבר הכי וזו מרגלית טובה לדעתי וק"ל: ודע דבמאמר זה ובדרשות הסמוכות שדרש ר' אלעזר ן' עזריה ובענין ר' יוסי בן דורמסקי' עם ר' אליעזר הגדול ובדברי התוס' ד"ה ומי כעמך. בכל זה כתבתי בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף קכ"א ודף קכ"ב ע"ש באורך בס"ד:

את ה' האמרת היום וכו' אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם דכתיב שמע וכו'. שמעתי רמז כי תיבות את ה' האמרת היום גימטריא זו קרית שמע. וכמדומה שראיתיו באיזה ספר: