פתח עינים על ביצה ח.

תוס' ד"ה הכי קאמר ואפר כירה וכו' הכא מיירי באפר עצים דמגדל צמחים אע"ג דלא מקרי עפר וכו' עכ"ל ק"ק דאשכחן דאפר עצים מיקרי עפר סתמא כדכ' באשרה ששרף יאשיה וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך את עפרה הרי דאפר עצים אקרי עפר סתם וכ"כ הריטב"א בחי' לחולין לדף פ"ח משם ר"ת דאפר עצים מקרי עפר מהך קרא דיאשיה ע"ש. ויש ליישב דברי התוס' כמו שכתבנו בעניותנו בס' הקטן מחזיק ברכה בי"ד סי' כ"ח אות כ"ב בס"ד:

תוס' ד"ה בעפר תחוח תימא וכו' וי"ל שכל המקום סביב עפר תחוח וכו' אבל הכא מיירי שהוא קשה סביב וכו' ע"ש ק"ק דכיון דרב סתמא קאמר בעפר תחוח כי לא פורש אי עפר תחוח נמי סחור סחור או קשה סביב מאי פריך והא קעביד גומא נימא דמיירי היכא דגם מסביב הוא תחוח ובאיזה כח מקש' בפשיטות והא קעביד גומא ואמאי לא משני הכי. ואחר זמן כרגע נראה לי ס' חידושי הרשב"א למכילתין כ"י שנרגש מזה ותירץ משום דארחא דמילתא דבבית ליכא עפר תחוח כלי האי וה"ה דהוה מצי לתרץ הכי אלא דקושטא דמילתא קאמר ליה ועדיפא מינה קאמר עכ"ל:

תוס' ד"ה אמר רב יהודה וכו' נראה דהכי הלכתא דהא מייתי ליה סייעתא מברייתא ועוד דליכא מאן דפליג דאפילו ר"ש מודה וכו' עכ"ל מריהטא דלשונם מוכח דהם שני דברים חלוקים דברישא כתבו דהכי הלכתא דמסייע ליה והא מהני אף אי איכא מאן דפליג ושוב כתבו ועוד דליכא מאן דפליג והם ב' טעמים חלוקים וק' דאי איכא מאן דפליג אין ראיה מדמייתי הברייתא דנימא דרב לטעמיה דסבר בשילהי שבת דהלכה כר' יהודה וכיון דפלוגתא דר' יהודה ור"ש מפורסם מייתי בגמ' תניא נמי הכי ולאו למימרא דהלכתא הכי כי דבר זה נאחז בסבך בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון וכפי פסק ההלכה בשרש המחלקת משם נדע בפרט זה ההלכה ותו דמייתי הברייתא משום סיפא. ויש ליישב:

תוס' ד"ה ואמר רב יהודה מכניס אדם וכו' וא"ת מה בא להוסיף על דברי הברייתא וכו'. ק"ק דהרי רב יהודה בסמוך אמר משמיה דרב לא שאנו אלא שהוסק מעי"ט וכו' והוא ברייתא מפורשת כדקאמרינן עלה תניא נמי הכי וא"כ מוכרח דלא ידע הברייתא. והא דהכניס עפר לגנתו וכו' סיפא דההיא ברייתא היא וא"כ מאי מקשים התוס' דמה בא להוסיף [על] הברייתא. ונראה דכונת התוס' על הש"ס דאי תימא דהא דרב יהודה דמכניס מלא קופתו נשמע מהברייתא. הו"ל לש"ס לאתויי שני מימרות רב יהודה כאחד מאי דאמר ל"ש אלא שהוסק ומכניס אדם מלא קופתו תרוייהו בהדי הדדי ועל השני מימרות לימא הש"ס תניא נמי הכי ואז נבין דתרי מימרי דרב יהודה הם ברייתא והוא לא ידע. ומדחזינן דלא מייתי הש"ס ברישא אלא מימרת לא שאנו שהוסק ועלה קאמר תניא נמי הכי ובתר הכי מייתי למימרת מכניס אדם מוכח דיש חידוש טפי מהברייתא ועל זה מקשים דמה בא להוסיף וכו':