פתח עינים על ביצה ז:

לימא מר ורבה בדר' זירא וכו' כתוב בשיטה מקובצת וז"ל קשיא לי והיכי פליגי רבה ורב יוסף אליבא דב"ש דלית הלכתא כוותיה ועוד היכי שקיל וטרי תלמודא במאי פליגי אליבא דבית שמאי תירץ הריטב"א דכדאי הם ב"ש לחלוק לפי דבריהם מאי דנפקא מינה לענין דינא. ואמר הרמב"ן דנ"מ לב"ה דאליבא דרבה דהצרי' שחיטה קודם חפירה נמצא דלב"ה לא התירו כלל שחיטה אבל לרב יוסף אלו היה לו עפר למטה שוחט ואינו נמנע דבשעת שחיטה שפיר קשחיט וכ"כ ר"ח ז"ל וק"ל כב"ה דאמר לא ישחוט אא"כ הי"ל עפר מוכן וכדרבה. ומורי כתב פירוש לפירושו אין שום התר בדבר ואפי' יהיה לו עפר למטה אינו שוחט אא"כ יהיה לו עפר מוכן דלא אמרינן ישחוט ואחר שחיטה הו"ל דיעבד ויחפור בדקר וכמו שיוצא מדברי רב יוסף עכ"ל: ומאי דקשיא ליה היכי שקיל וטרי תלמוד' במאי פליגי אליבא דבית שמאי לק"מ דאביי דאמר לרב יוסף לימא מר ורבה בדר' זירא אמר רב קמפלגי אצטריכא ליה טובא לדידן למען דעת בעלמא שורת הדין אם צריך עפר למטה או לאו. ורב יוסף הוכרח להשיב דבהא כ"ע מודו אלא דפליגי דמר חייש לאמלוכי ומר חייש דלא ליתי לאמנועי משמחת י"ט וגם בזה יש ללמוד דין לענין אחר. ומאי דמשני הריטב"א כיוצא בזה כתבו התוס' פ"ק דסוכה דף ט' דיש לו לתנא לפרש במה נחלקו ב"ש ועיין שם בסוף דבריהם ודברי הרמב"ן גם אחר שרבו של הרב [בצלאל] שהוא הרדב"ז פירש לנו בעניותנו אכתי מילי דמסתמן נינהו: והנראה בכונת דברי הרמב"ן הוא זה דנודע דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכל כמה דמצינן משום איקרובי הדעות שפיר נאה. א"כ לרבה דאמר שחוט חפור וכסה א"כ מיירי ביש לו עפר למטה מוכן ואמרינן ליה שחוט על קצת עפר שיש לך וחפור וכסה ומאחר שכן בהא מיירו ב"ה ואמרי לא ישחוט בשגם יש לו קצת עפר למטה לא ישחוט משום שאין לו עפר מוכן לכסות דבמציאות דמיירו ב"ש בהא פליגי ב"ה. אמנם לרב יוסף דאמר חפור שחוט וכסה א"כ איירינן במאן דלית ליה עפר מוכן כלל אף ליתן למטה וסבר ב"ש דחופר להמציא עפר שיספיק למטה ולכיסוי. וב"ה בהא פליגי דלא ישחוט. ומודים שאם שחט ולא הי"ל עפר למטה ועבר על זה שיחפור וכו'. וא"כ אית לן למימר דאם יש לו עפר למטה מצי שחיט אף לבית הלל ואינו נמנע דבשעת שחיטה שפיר קשחיט ונמצא דמפלוג' דרבה ורב יוסף נפיק טובא לבית הלל דהלכה כוותייהו. ואע"ג דגם לרב יוסף אפשר לפרש דברי ב"ש וב"ה באופן אחר ניחא לן לפרושי בכי האי גוונא דלא לאפושי פלוגתא ודוק היטב:

והא קעביד כתישה. פירש"י לרב יהודה פריך וכו' אלמא דטעמא דמתני' לאו משום דאתי עשה דוכסהו ודחי ל"ת כל מלאכה וכו' ע"ש. ואע"ג דקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת סבר רב יהודה די"ט עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כדאמרינן לקמן דף ח' ע"ב. אלא דהמקשן אפשר דסבר די"ט לא תעשה גרידא הוא כמאן דסבר הכי בשבת דף כ"ה ומייתו לה התו' לקמן ומשו"ה פריך לרב יהודה כלומר לדידיה טעמא דמתני' דאתי עשה ודחי ל"ת די"ט לא תעשה גרידא הוא: