פתח עינים על ביצה יג:

דתניא אבא אלעזר בן גימל וכו' מהרימ"ט בראשון סי' פ"ה ערער על דנהוג כאבא אלעזר דאין הלכה כמותו ומילט קא לייט. ושמעתי ממורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה שתמה עליו דאיך נעלם מכבוד רבנותו דהרמב"ם פסק פ"ג דתרומות כאבא אלעזר. ובו בפרק הוספתי אני הדל דגם הסמ"ג פסק הכי אלא דצריך לישב פסקיהם דאמאי פסקו דלא כרבנן ובמקום אחר כתבתי בזה בעניותי:

ומה ראית וכו' פירש"י אימא איפכא ואין דבריו מובנים וכבר הקשו התוס' עלה. והריטב"א בחידושיו לעירובין דף ל"א תריץ יתיב בעד רש"י דהכי מקשה דלא מסיימי קראי והיכי קאמר עליך אמר קרא דמשמע דיש רמז והוכחה במקרא. והלא אי אתית מכח קרא יכולני לומר איפכא ומשני דכונתו הוא מצד הסברא דהאי אדגן ולא דרמוז בקרא ע"ש והוא דוחק הן בש"ס הן בדברי רש"י. ועתה הראו לי חידושי מהר"ם שיף זלה"ה דשם הראה פנים קצת לסברת המקשן לומר איפכא ע"ש ודוק: ואחר זמן רב דרך עראי ראיתי לקוטי מהר"א פליף למכילתין כ"י ושם הביא מתוספות שאנץ כ"י שכתבו ומה ראית נימא איפכא דאדרבא הקדימו בכרי פטור דלא פשע הלוי שקבלו מישראל דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתי' כיון שהוא ממורח ונקבע למעשר שלא הורמה תרומה גדולה אלא הישראל פשע אבל בשבלי' נחייב משום דלא פשע הישראל כיון דלא נקבע למעשר איבעי ליה לאסוקי אדעתי' שלא הורמה תרומה גדולה ולא הי"ל לקבלו ומשני דבדיגון תליא מילתא עכ"ד:

איני והא רב מקלפא וכו' ור' חייא וכו'. דרך חידוד קצת אמרתי בישיבה דיש להרגיש אמאי המקשן קדים מעשה ר"ב הו"ל להקדים לר' חייא דודו ורבו של רב ולימא והא ר' חייא וכו' והא רב וכו' ותו אמאי פלגינהו הול"ל והא ר' חייא ורב מקלפו להו כסי כסי. ואפשר לפי מ"ש בשיטה מקובצת שכתב משם התוס' דמ"ש רש"י ואוכל בלא מעשר אדרב קאי ולענין מעשר הוא דקפריך. והנה לשיטה זו תקשי דהא משני אלא אי אתמר אסיפא אתמר משמ' דהקושי' היא לשבת וכמ"ש בשיטה מקובצת לעיל. ותו התו' הקשו והביא דבריהם בשיטה מקובצת דאי מקשה על מעשר אין סברא דפריך איני על המשנה. ועל זה תירץ בשיטה מקובצת דהא ל"ק דהוי כאלו אמר א"כ קשיא מתני' לרב עכ"ד. ויש לדחות דקושיית התוס' היא דאמאי קאמר הש"ס לשון זה איני דאין הלשון מתוקן. ומה גם דיש לפרש דפריך על ר' אלעזר. ובכי האי גונא דיש לפרש פירוש אחר הול"ל לשון מבורר. ותו הקשה בשיטה מקובצת דהו"ל לש"ס לאתויי הא דרב מקמי הא דר' אלעזר ותו יש להרהר דמאי פרי' ממעשר לרב והא רב בח"ל קאי דאין נוהגות תרומות ומעשרות. ואי הך עובדא הוה כי קאי בא"י הו"ל לפרש בהדיא: ואפשר ליישב כל ההערות האלו דהש"ס מייתי דר' אלעזר דאמר וכן לשבת ופריך בין לענין שבת בין לענין מעשר ואמטו להכי קאמר איני לצד דמקשה על ר' אלעזר מרב ור' חייא ומשו"ה אקדמיה לדר' אלעזר דלפרוך עליה ופריך עליה מרב דמקלפא ליה דביתהו כסי כסי בשבת ולהכי אקדמיה לדרב ופלגינהו דמרב קשיא ליה אר' אלעזר דאמר וכן לשבת אבל משום מעשר לית לן בה דרב הוה בח"ל ועל זה פריך איני. והדר פריך מר' חייא תרתי חדא על ר' אלעזר דאמר וכן לשבת. ותו אר' חייא ממתני' לענין מעשר דר' חייא בא"י קאי. ולהכי איחר קושית ר' חייא על ר' אלעזר כיון דגם על ר' חייא גופיה קשה לענין מעשר ממתני'. והש"ס פריק מאי דפריך על ר' אלעזר מרב ור' חייא אלא אסיפא אתמר ולא חש לקושיית מעשר דפריך על ר' חייא ממתני' דודאי י"ל דכבר תקנם בע"ש ועישר עליהם ובזה נתיישבו כל הדקדוקים הנז' וכל זה הוא בגופא דשמעתא לחוד. ולא כמ"ש התוס' לשיטת רש"י דאדרב קאי ופריך לענין מעשר כמבואר: אמנם מתרצתא דמילתא דלא פריך אלא על ר' אלעזר כמ"ש הריטב"א ומ"ש רש"י ואוכל בלא מעשר הוא דיבור אחר וקאי אמנפח על יד ואוכל. ולמעשר לא קשיא מידי דודאי היה נתקן מבערב ואפשר דמשו"ה פלגינהו ואקדמיה לדרב להורות דלא פריך אלא לענין שבת דרב בח"ל הוה ולא נהגו במעשרות ולרמוז דגם מר' חייא עם היותו מארץ ישראל לא פריך אלא משבת. שוב ראיתי דהאי דלא נהגו במעשרות בח"ל יש לדון דהגם דהאידנא כך נהגו כעת לא נתברר בימי האמוראים אם היו מעשרין בח"ל ולעיל אמרו בההוא גרבא דחמרא דתרומה וכו' ע"ש דף י"ב ושם בשיטה מקובצת דצדד צדדין. ושוב ראיתי בתוס' ישנים כ"י פ' כיצד מברכין גבי צלף שהאריכו הרבה מאד בזה ע"ש ואח"ך ראיתי שכמעט כל דברי התוס' ישנים הנז' הם בתוס' דידן פ"ק דחולין דף ו' ע"ב ובע"ז דף נ"ט לך נא ראה כמה האריכו בזה: