פתח עינים על ביצה יד.

מ"ט רב הונא ורב חסדא וכו'. הרי"ף השמיט הא דרב הונא ורב חסדא ולא הביא אלא מאי דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנדוכין וכו' אמר ליה רב לרב אחא ברדל' כי דייכת וכו' ע"ש. והרמב"ן במלחמות ברוח מבינתו פירש סוגיין לדעת הרי"ף יפה יפה והמעיין בעיניו יראה כי שמועה זו נאה אשר במאמרו בר"ה ומתרצתא שפיר לדעת הרמב"ן. אך מרן והאחרונים לא הזכירוה לשיטת הרמב"ן לפי שהר"ן כתב דלא נתיישבו לו דברי הרמב"ן. ולנו בעניותנו ההערות אשר הערה הר"ן ז"ל כבר הרמב"ן בדבריו קדם וסלקן: והר"ן כתב דמאי דאמר רב כי דייכ' אצלי וךוך חומרא בעלמא היא דאיהו ודאי כרב יהודה אמר שמואל דאמר כתנא דברייתא ס"ל וכו' עיין בדבריו באורך. ומרן בכ"מ ובבית יוסף הקשה על הר"ן דאי חומרא הוא לא הו"ל להרי"ף להביאו וכו' ע"ש ולק"מ דכיון דאמוראי מחמרי בהא נקטינן כותייהו להחמיר על דרך מ"ש הרב משנה למלך ריש ה' סוטה לדעת הרמב"ם פכ"ב דאסורי ביאה דרב החמיר על עצמו וקי"ל כוותיה דראוי להחמיר ע"ש. ונ"ל ההדיוט להביא ראיה לדברי הר"ן ממאי דאתמר בירושלמי בסוגיין שמואל שחק על סטרא דמדוכתא רב אמר כל הנדוכין נדוכין כדרכן. ולכאורה מחלפא שיטתייהו דרב ושמואל מגמרין לירושלמי דבגמרין שמואל אמר כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח ורב פקיד אצלי ודוך לגירסת הרי"ף והרא"ש ובירושלמי אמרי דשמואל שינה ורב אמר נדוכין כדרכן. אמנם עפ"י שיטת הר"ן הנה נכון דשמואל קאמר דכל הנדוכין [נדוכין] כדרכן ואפי' מלח לדינא. ומיהו למעשה החמיר כשהוא שוחק אתי במה הצד. וכן רב איהו קאמר מימרא דכל הנידוכין בירושלמי לדינא כמ"ש שמואל בגמרין ולמעשה רב מפקיד אצלי ודוך לחומרא. ונמצא דרב ושמואל כל חד אמר מימרא לדינא ומר ניהו מחמיר. ולפום מאי דאמרי רבוואתא קמאי דרבינא ורב אשי כי תרצוהו לבבלי ודאי בקיאי טובא בירושלמי ניחא השתא דמתרי תלמודי ידעינן מימרות רב ושמואל לדינא ודהוו מחמרי ולשיטת הר"ן א"ש: וראיתי למהרש"ל בים של שלמה סי' ט"ל שכתב על דברי הרי"ף ותימא אמאי פסק כשמואל דס"ל כתנא דברייתא והלא ר' יוחנן פסק בכל הגמרא הלכה כסתם משנה נמצא שתלוי דין זה בפלוגתא דשמואל ור"י וק"ל כר"י נגד רב ושמואל ועוד לישנא דתלמודא משמע הכי מדקאמר הוא סבר כהאי תנא ולא קאמר משום דק"ל כהאי תנא וכו' עכ"ל ואין כאן תימא דידוע דר' יוחנן סבר דהלכה כסתם משנה בכל התורה כלה ומשו"ה פריך הש"ס עליה דר"י כמה זימני והאר"י הלכה כסתם משנה. אמנם אנן לא קי"ל בהא כר' יוחנן וכמה זמני פסקו הפוסקים דלא כסתם המשנה היכא דאמוראי סברי איפכא וזה דבר ברור ופשוט בכמה דוכתי ואחד מהם הרא"ש בפסקיו סוף פ' אלו נערות ע"ש ונמצא דלא קי"ל כר' יוחנן בכלל זה שהוא סובר הלכה כסתם משנה בכל התורה והפוסקים פסקו להפך דאזלינן בתר האמוראים. וכיון שכן אין להקשות מכלל זה דכמה דוכתי איפסיק הפך. גם מה שנסתייע מדקאמר הוא סבר כהאי תנא גם זה אינו כלל גמור וכמ"ש בעניותנו בכמה מקומות בס"ד: והרמב"ם פ"ג פסק דידוך התבלין כדרכן שאם ידוכם מעי"ט יפוג טעמן אבל מלח וכו' ע"ש ולא פי' דין מוריקא והה"מ נקט נפשיה בקציר"י אך פירש דמוריקא ככל התבלין. ובאמת דקצר קציר"ת האומ"ר דהגם שהזכיר דברי ההלכות ומסתמא מסכים הולך לדברי הרמב"ן ושיטתו אמנם הרמב"ם אמר טעמא דמפיגין טעמן ולדידיה קאמר הש"ס דמוריקא כמלח והו"ל לפרש להרמב"ם. ומרן ז"ל נדחק בזה. ואמרתי בישיבה דרך חידוד ליישב דברי הרמב"ם וגם דברי הרשב"א דנראין כסותרין דבספרו עבודת הקדש פסק דגם הכרכום נדוך כדרכו ובתשובה סי' תרפ"ד כתב טעמא דמפיגין. והוא דיש להעיר בסוגיין דלמ"ד דטעמא דכל הקדרות צריכות מלח ואין צריכות תבלין וכפ"ז אי ידע מאי קדירה בעי בשולי הוו תבלין כמלח ובעו שינוי וא"כ משנתנו לפלוג ולתני בתבלין גופייהו דאי ידע מאי קדירה [בעי] בשולי בעו שינוי ואי לא ידע נדוכין כדרכן ומכ"ש ידעינן דמלח בעי שינוי דכל הקדרות צריכות מלח. וכן למ"ד דתבלין מפיגין ומוריקא דלא מפיג בעי שנוי תקשי דלפלוג ולתני בתבלין גופייהו דמוריקא בעי שינוי ומכ"ש מלח. ואפשר לומר דשיטת הש"ס כך דמ"ד דכל הקדרות צריכות מלח וכו' סובר דכיון דהא מילתא מדרבנן דמדאורייתא התר גמור שהוא אוכל נפש א"כ לא ראו חכמים לחלק והתירו התבלין ואסרו מלח דאע"ג דזמנין דידע מאי קדרה בעי לבשולי והיה צריך שינוי לא ראו חכמים למסור ענין זה ביד כל א' וא' וזה ידוך כדרכו דלא ידע מאי קדירה בעי בשולי וזה ידוך ע"י שינוי דידע וכיוצא דנפיק מינה חורבא ובלבול לכן השוו את מדותיהם דתבלין נדוכין כדרכן כיון דאין כל הקדרות צריכין תבלין אבל מלח בעי שינוי דכל הקדירות צריכות מלח זה סובר מ"ד דטעמא דכל הקדרות וכו' ושכנגדו חלוק דאי אמרת טעמא הכי סבר דכי ידע מאי קדירה בעי צריך שינוי ומתני' לא מפליג ומשו"ה לא בחר בטעם זה. ומ"ד דטעמא דתבלין מפיגין ודאי הוא ס"ל דהגם דאיכא מוריקא לא פלוג רבנן כיון דרוב תבלין מפיגין והשוו כל התבלין בחדא מחתא ולא חיישי למעוטא. זהו סברתו אך אידך לא סבר הכי רק סברתו דלכי מטית לו' דטעמא דמפיגין בעי לאפוקי מוריקא ועינינו הרואות דסתם התנא והשוה דין כל התבלין לכך פנה לטעם אחר. ונמצא לפ"ז דמ"ד מפיגין הוא עצמו סבר דגם מוריקא כתבלין דלא פלוג בתבלין. אלא דאידך סבר דלטעם זה אפיקינן מוריקא. וכן מ"ד כל הקדרות וכו' לדידיה אין חילוק בין ידע מאי קדירה בעי ללא ידע דלא פלוג אלא דחבירו סבר דאי אמרת טעמא דכל הקדירות הסר משם ידע מאי קדירה וכו'. וע"פ שיטה זו נתיישבו דברי הרמב"ם והרשב"א דפסקי כמ"ד מפיגין דהכי אזלא סוגיין דעלמא ולא חילקו דמוריקא בעי שינוי משום דהך מ"ד גופיה הכי סבר אלא דחבירו חלוק עליו וקי"ל כוותיה ודוק היטב:

אמר אביי כי תניא נמי מתניתא וכו' מהרש"א העיר דלא קאמר אלא אמר אביי ותירץ הלא בספרתו והביא דבריו מהר"ם שיף וכתב עליו והוא דוחק. ואם מהר"ם שיף הבין דמ"ש מהרש"א ונר' דלאביי אפשר דהמתרץ נתכוון וכו' דברים כפשטן דשקלא וטריא דמהרש"א על אביי. הא ודאי שהוא דוחק. אבל הדבר ברור דמהרש"א לא כיוין לזה דהרי כי מקשה ומתרץ דהול"ל אלא בשינוייא דאביי לא על אביי קאמר רק על מסדר הש"ס אמאי לא קאמר אלא אמר אביי וככל סוגיות התלמוד וכמאי דהוו בה רבוואתא בעלמא ולכן תירץ מהרש"א דמסדר הש"ס ראה דלאביי כלומר לשיטת אביי יש לפרש דהמתרץ נתכוון לזה, ומשו"ה לא קאמר אלא אמר אביי. וברישא נמי לא קאמר אלא אי תנא אין כותשין וכו' משום דהמקשה לא הבין כן ופריך והתניא. ואיך אפשר לסדר אלא אי תנא וכו' והתניא וכו' לא תוכל האר"ש שאתו. ועוד דרבא מפרש מ"ט קאמר ואמטול הכין מסדר הש"ס לא מצי לומר אלא אי תנא וכו' וכוליה שקלא וטריא על מסדר הש"ס הוי זה נראה כונת הרב מהרש"א ואין כאן דוחק: אמנם אפשר להרחיב הדברים בסגנון זה דודאי כונת התרצן דמשני אי תנא אין כותשין במכתשת ה"א קטנה ש"ד קמ"ל מוכח דגם דייסא בקטנה אסור משום דלשיטת אביי הטעות דהוה טעינן הוא בטסני דוקא אבל בדייסא לפי האמת בקטנה שרי. וא"כ הול"ל הו"א דגם טסני שרי בקטנה דזהו הטעות אבל לומר הו"א דה"מ בגדולה וכו' סתם לא יכון דהאמת הוא דקטנה שרי בר מטסני. ותו דהדר ביה ממ"ש מה טעם קאמר ולא רמז דהשת' הם שתי חלוקות ומשו"ה מקשה בכח והתניא וכו' כי ירד לעומק כונת התרצן דאסר בכל קטנ' נמי ופריך עלי' מבריתא דקטנה שרי: ובכל זאת דרך חידוד יש מקום לומר דמחכמת סתמא דתלמוד' האחרון המסדר הש"ס הוא לסדר סוגיא זו באופן זה שלא לומר אלא אמר אביי וגם קיצר דברי אביי דבשינויא דאביי לא אמר רק כי תניא מתניתא נמי במכתשת גדולה ותו לא וגם בשינויא דרבא לא אמר כי אם הא לן והא להו וכל זה יודיע דרכיו דהאי שינויא קמא דאי תנא אין כותשין במכתשת הו"א ה"מ גדולה וכו' הם דברים כמראה האופנים ומועילים לכל השיטות בין לשיטת אביי בין לשיטת רבא כלומר הן הן הדברים עצמם בלי דיוק דבר ידברו אביי לדרכו ורבא לשיטתו דהם דברים סובלים שני הפירושים ומתפרשים לכל א' לשיטתו. וזה מחכמת מסדר הש"ס לחדודי הוא דבעא ולהעמיד הדברים על בוריין בקצירת האומ"ר. ולא נעלם ממני שיש עוד לצדד בזה. אבל מ"ש נראה יותר קרוב אל האמת לפי סדר סוגיית הש"ס וכמ"ש הרשב"א בתשובה דמחכמת הש"ס להודיע כמה ענינים מכח סדור הדברים בשתיקה: והגם כי למאי דאתו עלה מהרש"א ומהר"ם שיף דלא קאמר אלא אמר אביי וכו' אין לנו צורך לזה כלל דידוע מ"ש הראשונים דכי לא קדים שם אמורא ברישא לא קאמר אלא. ולא עוד אלא כתבו ז"ל דכמה זמני הש"ס לא קאמר אלא וכמו שהבאתי בעניותי דברי קדשם בס' הקטן שער יוסף דף ע"ח ע"ג. והני מילי דרבוואתא קמאי ביטלו את המעוררי"ן. מ"מ אהניא לן שיטתין והצדיקו את הצדיק המקשן דפריך והתניא וכו' דירד לעומק כונת התרצן ופריך עליה. וגם מאי דשינויא דאביי תשלח קצירי"ה והרי הוא כמבואר ודוק הטב: