פתח עינים על ביצה יא.

אמר אביי בדף הקשו תו' ישנים דלא אמרה לעיל ארישא פי' אמשנת זימן שחורים וכו' דאמרי לימא מסייע ליה לר' חנינא ומשני כדאמר אביי בדף ה"נ בדף נמצא דעיקר דברי אביי נאמרו הכא אסיפא דמתני' ועל זה הקשו דהו"ל אביי לקבוע דבריו ארישא. ואפשר לומר דהכא במשנ' לחוד כפי פשטא היה מקום לסיועי לר' חנינא ואוקמה אביי בדף והתם לאו אגופא דמתני' לחוד אלא דפריך פשיטא ומשני רבה זימן שחורים ולבנים וכו' ועל אוקמתא דרבא שאל לימא מסייע לר' חנינא. ומשו"ה ניחא לאביי למנקט מילתיה במשנה לחוד. מלקבוע דבריו על אוקמתא דרבה במשנה:

רבא אמר בשני קינין זו למעלה מזו עסקי' ולא מיבעיא זמן בתחתונה וכו' כתוב בשיטה מקובצת וז"ל אית ספרים דגרסי ולא מיבעיא קאמר ורש"י ל"ג ליה וכתב הריטב"א דהדין עמו משום דלא אמרינן האי לישנא אלא היכא דעבדינן אוקמתא לדיקותא דלישנא אמאי נקט ההוא לישנא והכא ליכא למימר הכי דרבא מסברא דנפשיה אמר הכי דקי' ליה דהכי דינא ועביד צריכות' למתני' בכי האי גוונא ואפי' ברישא דאמר רבא הוי רבותא עכ"ל. הראת לדעת דהריטב"א ס"ל דהא דרבא סברא דידיה הוא דקים ליה דהכי דינא. ולפ"ז אף למאי דקי"ל כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ומתני' כפשטה הדין דין אמת כדרבא בשני קינים וכו'. וזו דעת רבו הרשב"א בס' עבודת הקדש דהגם שכתב דאפי' שלא בדף אסורים שאני אומר שבאו מן הרוב בשאר קינים עכ"ז אח"ך הביא דין דרבא בשני קינים ע"ש וגם רבינו ירוחם הביאו בח"ד ע"ש. ואפשר דטעמם דמוכח דרבא הכי סבר מסברא דנפשיה לדינא ולאו משום לדחויי דלא לסייעיה לר' חנינא קאמר ויש להוכיח זה דהא לפי האמת בחלוקת זימן שחורים לעיל דלא אתמר בש"ס שום אוקמתא כי אם אוקמתא דרבה זימן שחורים ולבנים וכו' ומוכח דכ"ע מודו דפירושא דמתני' הכי ושם י"ל נמי לימא מסייע לר' חנינא וצריך לאוקמיה בדף ומשמע דגם רבא אצט' לאוקמה בדף. והשתא אי הך דינא דקאמר הכא רבא בשני קינים זימן וכו' אי לאו דקים ליה דדינא הכי אמאי מוקי לה למתניתין בהכי ולא קאמר בדף כדאביי דרישא נמי גם הוא מודה די"ל בדף. אלא מוכרח דרבא סבר דדינא הכי וניחא ליה לאוקומי מתניתין בהכי לרבותא כמ"ש בשיטה מקובצת וז"ל פי' רבא משמע ליה דהכא חידושא אחרינא אתא תנא לחדושי לן ולא תלינן תרתי מילי בדף עכ"ל והא ניחא אם רבא מסברי' סבר האי דינא אבל אי לא"ה הו"ל לאוקמה ה"נ בדף וכיון דרבא מסברתו סבר הכי קי"ל כותי' זה דעת הרשב"א והריטב"א ורי"ו: ומרן בב"י סי' תצ"ז הביא דברי רי"ו שכתב דברי רבא וכתב וז"ל אבל שאר פוסקים לא הזכירו דבר זה כלל ואפשר שטעמם משום דהא דאמרי אביי ורבא לאו לקושטא דמילתא אמרי הכי אלא לדחות דלא לסייע לר' חנינא וכיון דקי"ל הלכה כר' חנינא אית לן למימר דטעמא דמתני' משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ותו ל"צ לאוקומיה בשני קינין זו למעלה מזו והילכך איכא למימר דב' קינין זה למעלה מזה אפילו זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה שרו דכיון דאותם שזימן מצאן במקומן לא חיישינן להו כלל עכ"ל. והרב חדות יעקב ז"ל כתב דמהרש"ל השיג על מרן דלשבקיה להני סברות דרבא מ"מ אשתכח רעותא והני אחריני נינהו והוא ז"ל תי' דכונת מרן דבמקום שאין שם קינין אלא הן לא נאסרו דכי ליכא רוב אזלינן אחר הקרוב יותר דהיינו הקן שהגוזלות עומדין לפניו ולא אמרינן אשתרבובי אשתרבוב גם לא מסרוך סרוך ולפי האמת הא דקאמר ואם אין שם אלא הן סברת הב"י אתי לאשמועינן אלא דהש"ס פריך פשיטא לשיטה זו דלא מסייע לר' חנינא עכ"ד ואפיריין נמטייה דזה כונת מרן ודאי. אבל מה שסיים דהיינו דתנן ואם אין שם אלא הן שהוא סברת מרן אינו מחוור דלמאי דקי"ל כר' חנינא מתני' כפשטא ולא איירי בשני קינים כלל ומאי דתנן ואם אין שם אלא הן קאי במציאות דלעיל ואיך נאמר דהשמיענו סברת מרן ז"ל והרי הוא כמבוא"ר: אחרי כן ראיתי להר"ב פר"ח שם סי' תצ"ז שהביא דברי הרשב"א בעבודת הקדש והגדיל התימא והביא דברי מרן בב"י וכתב וגם זה פלא דאף דלא נימא סרוכי סרוך מ"מ הא איכא למיחש לרוב דעלמא ולכן נ"ל דאף למסקנא צריכין למידע אי אוקמתא דרבא הויא קושטא או לא והיינו בכה"ג דודאי כל שיש שם קינין אחרים וכו' טפי תלינן ברובא מבקורבא אבל כשהן מדדין ואין שם וכו' וזימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה ה"א דדבר רחוק לומר דסרוכי סרוך וכו' קמ"ל רבא וכו' וכן עיקר בדעת הרשב"א ור"י ודלא כהב"י דס"ל דלמסקנא ל"א הכי וליתא ותדע דהא רבא לא הוה אצט' לדחוי אלא דמיירי מתני' בשזימן בתחתונה וכו' ואיהו קמוסיף אפילו זימן בעליונה ולא מצא בתחתונה ע"כ אינו אלא משום דהכי קי"ל לרבא מסברא דנפשיה וכיון דכן אף למסקנא דק"ל כר' חנינא נקיטינן כסברת ואוקמתת רבא עכ"ל. ומ"ש על מרן וזה פלא הפלאה זו איני יודע מה היא דכונת מרן בדליכא קינין כמ"ש הוא ז"ל בתוך דבריו ואפשר דגם דעתו ז"ל לפרש דברי מרן בהכי ולא הוצרך לפרש. אמנם מה שדחה דברי מרן וכתב ודלא כהב"י וכו' לא ידענא מאי אית ליה עם מרן דהמדקדק בדברי מרן יראה דכל דבריו רמוזים בדברי מרן שהרי לא הקשה על רבינו ירוחם כלל רק כתב דשאר פוסקים לא כתבו זה ובודאי דכונת מרן דרבינו ירוחם ס"ל דזה סברת רבא ולא משום לדחויי ולא נעלם מעיני מרן דיש פנים לזה בסוגיא אי ממ"ש הר' פר"ח ואי ממ"ש בעניותנו לעיל ומשו"ה לא הקשה על רבינו ירוחם. ואדרבא חקר על שאר פוסקים דלא הזכירוהו. ועל זה תריץ יתיב לדעת שאר פוסקים דלאו לקושטא וכו' ודייק בלישניה לכתוב בלשון ואפשר שטעמם וכו' ולא החליט הדבר רק ואפשר קאמר. וכל זה מורה דמרן סבר דיש פני"ם הנראי"ן לשיטת רבינו ירוחם בש"ס והן הן דברי הרב פר"ח. אך דעת שאר פוסקים הציקתהו ותאלצהו לפרש דעתם כמבואר. ומעתה הרב פר"ח מה לו לכתוב ודלא כהב"י הרי מרן הוכרח משום יתובי דעתא דעת הפוסקים וא"כ הפר"ח הול"ל ודלא ככל הפוסקים דהשמיטו לדרבא. ואם הוא עלה בדעתו להשוות שאר פוסקים להרשב"א ורי"ו הא הו"ל להשמיענו ואז הוה שייך לומר ודלא כהב"י כלו' שחלק עלינו את השוין. אכן עתה מפני מראית העין רואה דכל הפוסקים לא זכרו לדרבא מוכרח לומר כמ"ש מרן דרבא לאו לקושטא אמרה: ובאמת דהכרח הפר"ח וגם מה שהכרחנו בעניותנו לעיל יש לדחותם דלעולם רבא לדחויי הוא מכוין ולא שהדין ודאי אצלו רק דיש צדדין לומר הכי ומאי דקאמר לא מיבעיא זימן בתחתונה וכו' ולא סגי ליה בזימן בתחתונה היינו משום דהמשנה סתמית דתנן בתוך הקן ומצא לפני הקן וקאמר הב"ע בשני קינים וכו' ואי מוקי לה בזימן בתחתונה דוקא היה צריך לחדש עוד אוקמתא ולומר הב"ע שזימן בתחתונה דאם זימן בעליונה הדין להפך וזה דוחק כפול לומר הב"ע בשני קינים והב"ע בזימן בתחתונה אבל זימן בעליונה שרו והתנא סתם מאד ואף דאיכא שריותא הוא סתם לאיסורא והא אמרינן בעלמא כחא דהתרא עדיף והו"ל לתנא להשמיענו חידושא דדינא דזימן בעליונה שרי ומשו"ה הוכרח רבא למנקט תרוייהו לאסורא ולא יהיה כ"כ דוחק במשנה. גם מה שהכרחנו לעיל יש לדחות דרבא לא קים ליה דדינא הכי אלא דיש פנים לדון כן וניחא ליה דסיפא חידושא אחרינא השמיענו ולא לאוקומי תרווייהו בדף. אבל לא שרבא מחליט שהדין כך. ודרך פלפול אמרה לדחויי דליכא סייעתא וליכא למשמע מינה דהא אמרינן פ' יש נוחלין דאף כי אמר הלכה אין לסמוך עד דאמר הלכה למעשה והכא רבא דרך פלפול אמרה זהו דעת שאר גדולי הפוסקים שהשמיטו הא דשני קינים וכו' דרבא לדעת מרן:

היכי דמי אלימא במפורחין וכו' אלא במדדין וכו'. יש להרגיש קצת דפריך סתם ואליבא דרבא דאוקמה בב' קינין זו למעלה מזו הא קמ"ל דאם זימן בתחתונה ולא היו בעליונה ומצא בעליונה ולא בתחתונה לא נימא דלא מצו לעלות ומוכרח דאותן שזימן ליתנהו קמ"ל. ואפשר דמאחר דקי"ל כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב א"כ לפי האמת המשנה כפשטה וליכא דף ולא שני קינין ועל זה מקשה היכי דמי ועיין בשיטה מקובצת: והא דקתני עלי להודיעך כחן וכו' הרואה יראה בשיטה מקובצת דהיה לו גירסא אחרת וכך היה גירסתו. מהו דתימא דה"ה דבר שמלאכתו לאיסור והתר קאסר. ולפי גירסא זו דגריס הוקשה לו דהול"ל להודיעך וכו' ותירץ דהא רויחא טפי ע"ש. וק"ק דלגירסתו אין טעם למאי דנקט עלי דס"ס הו"ל למנקט תברא גרמי ומכ"ש עלי. אבל אי הוה אמר להודיעך א"ש מאי דנקט עלי ולא תברא גרמי ודוק: