פתח עינים על בבא מציעא פו:

למימרא דסעודתא דאברהם אבינו וכו' ואלו גבי אברהם כתיב וכו' ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד וכו'. מקשים דאמאי אצטריך לאתויי מימרת רב יהודה בהקשותו קושיא זו והלא הקושיא היא יותר חזקה בלא מימרת רב יהודה ומלבד אשר תירצו המפרשים. אפשר לומר דכל מילי אזלינן בהו בתר רובא ואי מפשטיה דקרא ל"ק דהו"א דרוב סעודות אברהם אע"ה גדולות משלמה אך אותו הפעם שהיה חולה וגם יצאה חמה מנרתקה לא מצי למעבד כי ארחיה. אמנם ממימרת רב יהודה דאצטריכא ליה לפרושי דהוו תלתא ויליף לה מקרא כדלקמן משמע שהכתוב הוצרך לזה כי השבח השביח להודיע נדיבותו ומזה מוכח דזו סעודה גדולה והשתא קשיא: ומצאתי במכתב להרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו זצ"ל (הוא גיסו של מורינו הרב מהר"א יצחקי) שתירץ לזה דאלו הוה מפשטיה דקרא הוה אמינא דלעולם הביא שוורים הרבה אלא דראשון ראשון קודם לכל הביא שור א' מהר' כדכתיב וימהר לעשות אותו ואח"כ עשה שוורים הרבה לכך מייתי מימרא דרב יהודה דמוכח דלא הביא אלא ג' דאם למהירות תסגי בחד:

א"ר תנחום בר הנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג וכו' ואכלו ס"ד וכו'. כתבו התוס' נראין כאוכלין ובסדר אליהו קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא עכ"ל ויש להרגיש אמאי אצטריכו לאתויי הא דסדר אליהו. ותו הא דסיימו ופליגא אדהכא פשיטא. ואפשר דקשיא להו אמאי דפריך הש"ס ואכלו ס"ד דאמאי הש"ס קבע קושיא זו במימרת ר' תנחום הו"ל להש"ס למיבעי אקרא גופיה דכתיב ויאכלו אכלו ס"ד. אמטו להכי מייתו הא דסדר אליהו לגלות דמ"ה לא מקשה הש"ס אקרא משום דאי מקרא לחוד לא ק"ל דאימור דאכלו ממש כמ"ש בסדר אליהו. אבל ממימרת ר' תנחום דייק דלא סבר דאכלו משום דר' תנחום קאמר אל ישנה אדם שהרי משה וכו' מלאכי השרת וכו' וקשה דאיפכא הול"ל דמעשה המלאכים קדים לדמשה רבינו ולהכי אהא דר' תנחום פריך ואכלו ס"ד ומשני נראין כאוכלין ובזה יובן כונת ר' תנחום שהקדים לדמשה רבינו משום דהמלאכים אינה ראיה בעצם החלטית דלא ישנה אדם מהמנהג דהמלאכים באמת לא אכלו אלא נראין כאוכלים ומה שיש ראיה שלא יראה כמשנה המנהג אבל ממשה רבינו היא ראיה החלטית דלא ישנה באמת וינהוג כמנהג ומשו"ה הקדים ר' תנחום לדמשה רבינו. ומשום דיש ס"ד דלא פליג סדר אליהו לגמרי על ר' תנחום דלעולם דסבר דאי משום לא ישנה מהמנהג היה מספיק דמה"ש יהיו נראין כאוכלין ועשו תוספת לאכול ממש משום כבודו דאברהם אע"ה ולפ"ז אינו חולק מן הקצה אל הקצה על ר' תנחום משו"ה השמיענו התוס' דפליג סדר אליהו אדהכא לגמרי וטעמם דאי ס"ד דמהכא נמי יליף סדר אליהו דלא ישנה אלא דלזה היה מספיק נראין א"כ תקשי דעוד היום אימא דלא אכלו ממש אלא נראין ומנ"ל דאכלו ממש משום כבודו תסגי אם נראין כאוכלין שלא ירגיש בדבר. אלא מוכרח דסדר אליהו סבר דאין לומר נראין כאוכלין כלל ואכלו ממש משום כבודו דאאע"ה ומהא ליכא למילף דאל ישנה אלא ממשה רבינו לחוד וסבר דלא הוצרך הכתוב לומר ויאכלו אלא לאשמועינן דמשום כבודו דאברהם אע"ה אכלו ולא לאשמועינן דלא ישנה דההיא ממשה רבינו ילפינן וק"ל: א"נ אפשר לישב מאי דנקט ר' תנחום לחלוקת משה רבינו תחילה והוא דחזיתיה להרב שבות יעקב ח"א סימן צ"א דנשאל הא דאז"ל ויהי משה בהר מ' יום וכו' וכי אפשר לילוד אשה לחיות מ' יום בלא אכילה ושתיה אלא אזלת לקרתא עביד כנימוסא ואינו מובן מה תירץ לקושיא וכי אפשר וכו' באומרו אזלת לקרתא וכו' הלא אמרת דא"א ומה יועיל טעם דאזלת לקרתא למאי דלא אפשר. והרב הנזכר תריץ יתיב דה"ק וכי אפשר וכו' אלא ודאי צ"ל כי באמת משה רבינו ע"ה נזדכך חומרו מאד ונעשה חומ"ר בקדש ונקרא איש האלהים והשתא יקשה למה אכל למטה ולזה השיב שאכל למטה משום אזלת לקרתא עכ"ד ונמצא לפ"ז דממשה רבינו ע"ה שתים זו שמענו כי מידי העלותו לשמים לא אכל שלא לשנות ואחר שנתקדש כ"כ והיה יכול לעמוד כאחד הצבאי"ם מצבא המרום בלא אכילה ושתיה ברדתו בארץ אכל שלא לשנות המנהג ולהורות זה ר' תנחום הקדים הוכחתו ממשה רבינו ע"ה תחלה דמהתם שמעינן תרתי משא"כ מהמלאכים שבאו אצל אברהם אע"ה:

א"ר יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למה"ש בעצמו וכו' ויקח חמאה וחלב וכו' הנני ממטיר לכם וכו'. הקשה הרב פרשת דרכים דרוש כ"א. דמשמע דאם היה עושה על ידי השליח ה"נ השי"ת לא היה מוריד המן אלא על ידי שליח והלא מפתח הפרנסה בידו וכו' ע"ש. ונהירנא כי זה שנים רבות שמעתי מהרב כמהר"ר אליהו מוצירי זלה"ה אב"ד דק"ק נא אמון יע"א והחכם השלם הישיש כמהר"ר משה אלגראנאטי זלה"ה אשר ברישיד יע"א דאמרי תרוייהו לתרץ קושית הרב הנזכר במ"ש ושולח מים על פני חוצות בח"ל והרי אמרו מפתח גשמים בידו אלא דיש חילוק בין א"י לח"ל עכ"ד ואמינא להו דכבר הרב פרשת דרכים לקמן מקשה ורמי הא דשולח מים עם ההיא דמפתח גשמים בידו וניחא ליה להרב ז"ל במ"ש גשמים מאוצר טוב בארץ וז"ש יפתח ה' את אוצרו הטוב ומטר ארצך. אך פרנסה דכתיב ומשביע לכל חי רצון הדבר ברור דאין לחלק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ: אמנם לי ההדיוט עם נשיקת רצפת הרב ז"ל נראה דלק"מ דהרי עין רואה ואזן שומעת בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון וגם אלה לחכמים רבנן קדישי איש איש ממקומו נוטל מזונותיו איש מאת מכרו. ולא איתי אנש על יבשתא משמיא מיהב יהבי ליה לחם מן השמים כאוכלי המן. ותקשי דהא מפתח הפרנסה בידו יתברך ולא חזינא תו כהאי סימנא. והדבר פשוט דאיברא דמפתח הפרנסה בידו יתברך דוקא וכן השפע בא ממנו יתברך בהשגחה פרטית לכל א' וא' אלא שכח השפע ההוא ישתלשל בסדר המדרגה עד שהאיש יתפרנס באמצע דבר פלוני וע"י פלוני וזה מוכרח. אמור מעתה ל"ק קושית הרב דאם לא עשה א"א בעצמו. לא היה המן מוכן בא מעצמו מן השמים רק היה נשפע ממנו יתברך והיה משתלשל ויורד ממדרגה למדרגה על דרך שהוא היום במזונות כל אדם ככל אשר דברנו דאינם ממש באים מן השמים. וז"ש הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כלומר דוקא עושה חדשה שממטיר לחם מתוקן מן השמים וזהו לכם דייקא משא"כ אחרים אף דמפתח פרנסה בידי ואני משפיע. בא ע"י (שבשביל) [השתלשלות] בכמה גלגולים ודוק היטב: