פתח עינים על בבא מציעא לב.

ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה וכו'. ראיתי להרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סימן תקכ"ד שכתב על זה וז"ל והקשו עלה היכי ס"ד דאתי עשה דכבוד ודחי אפילו לאו גרידא הא אם אמר לו אביו לא בעינא להאי כבוד מי איתיה לעשה כלל כדאיתא פרק אלו נערות דעשה דולו תהיה לאשה לא דחי לאו דממזרת משום דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל. ותירצו דהתם כי אמרה לא בעינא (ליתיה לעשה כלל אבל הכא אי אמר האב השתא לא בעינא) בשביל זה לא ביטל העשה עולמית ואפשר שיתקיים תדיר בשאר דברים ותירוץ זה לא נתחוור אצלי דאם מחל האב בכל הדברים ובכל הזמנים הא ליתיה לעשה כלל. ולפי דעתי מכח קושיא הוצרך הרמ"ה לתרץ דאפילו כי אמר לא בעינא שייך עשה דמ"מ מצווה הוא בכל דבר אפילו אמר האב לא בעינא עכ"ל: ועין רואה בשיטה מקובצת דהביא מהרא"ש שכתב משם ר"מ השני תירוצים הנזכרים שכתב הרדב"ז. ואם נאמר דר"מ שכתב הרא"ש הוא הרמ"ה שכתב הרדב"ז דנראין דברי הרדב"ז כאלו מועתקים מלשון הרא"ש אשר הביא בשיטה מקובצת. לפ"ז לשון הרדב"ז הנזכר לא דאיק שכתב והקשו עלה ותירצו ושוב כתב הוצרך הרמ"ה לתרץ ולפי הכתוב בשיטה מקובצת הרמ"ה עצמו כתב השני תירוצים כחדא שריין. ואפשר דכונת הרדב"ז במ"ש ולפי דעתי מכח קושיא הוצרך הרמ"ה לתרץ היינו דמכח קושיא שיש בתירוץ ראשון והיא קושיתו דסליק מינה הוצרך לתרץ תירוץ שני. וראיתי בספר אמרי נעם שהביא תירוץ ראשון שדחה הרדב"ז משם רבינו יצחק מויינא ע"ש פרשת קדושים: ויראה שדחיית הרדב"ז אינה דחיה ותירוץ זה חוזר ונראה דרובא דעלמא ורובא דרובא לא משכחת שהאב ימחול בכל הדברים ובכל הזמנים ואם המצא ימצא מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן ליה אפילו לר' מאיר ומה דמו' יערוך כבוד או"א לעשה דלו תהיה לאשה דהתם מצוי הדבר דתימא לא בעינא ליה והלא במאמר אחד ליתיה לעשה כלל ומשו"ה אף דלא אמרה לא בעינא חשיב דליתיה לעשה ולא דחי לא תעשה. לא כן בכבוד או"א דישנו העשה על הרוב אף דמחל בפרט אהד. ולאחד ברבוא אם ימצא שמוחל בכל דבר ובכל זמן לא חיישינן ובכה"ג אין לומר ליתיה לעשה כי הוא רחוק מאד מציאות זה: