פתח עינים על בבא מציעא לג.

הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר צער בעלי חיים דרבנן וכו'. עמ"ש המרדכי ומ"ש לעיל דף ל"א בס"ד:

אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא לסטרון. כנסחא דידן גרסי התוספות בסנהדרין ריש פרק ד' מיתות ובע"ז דף י"ט ע"א וכן מוכח מדברי התוס' במועד קטן דף כ"ה ע"ב ושאר רבוואתא ורב שרירא גאון בתשובה כי באה בספר יוחסין. אמנם המרדכי פרק ואילו מגלחין כתב משם ראבי"ה דרבא עבד עובדא כותיה. ותמה עליו הרב באר שבע בתוספותיו בשילהי הוריות דרבא לא עבד עובדא כותיה רק דאמר כגון רב סחורא וכו': ואחזה אנכי להרב ספר יוחסין שכתב באות ס' רב סחורה אסבריה לרבא משנה אחת וקרע עליו והרב סדר הדורות אריה שאג וכתב עליו דקרא וטעה כי בגמרא לא אמרו דרבא קרע וכו' ע"ש ונעלם ממנו דראבי"ה הביאו המרדכי בשילהי מ"ק כתב דרבא עבד עובדא. ועוד נעלם מהרב באר שבע ומהרב סדר הדורות דהתוספות בשבת דף ק"ה ריש ע"ב ומהר"א ממיץ בספר יראים מצוה ל"ו גרסי דרבא קרע מאניה על מאן דאסבריה זוהמא לסטרון ע"ש אלמא גירסא אחרת היתה להם ועיין בבר"י סימן רמ"ב:

את צריכת לי עד מ' שנין. כתב הרב באר שבע בתשובות סימן י"ג הא דאמר עד מ' שנין מפני שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד מ' שנין כדאיתא בספרי פרשת כי תבא עכ"ל והביאו הרב סדר הדורות דף ק"ג ע"א ובספר רגל ישרה כתב הרב באר שבע במ"כ אשתמיטיתיה דהוא גמרא ערוכה בע"ז דף ה' עכ"ל ובשיטה מקובצת תראה דרבינו חננאל פירש כהרב באר שבע וכן תלמיד רבינו פרץ פירש כן ומייתי ממסכת ע"ז וכן הרב נחלת יעקב סוף פרשת תבא והרב תוספת יום טוב פ"ה דאבות במשנה בן מ' לבינה מייתו לה מע"ז. ותו יש להרגיש על הרב ב"ש ועל סדר הדורות ועל רגל ישרה דאין זה בספרי פרשת תבא. רק מחמת דרש"י כתב כן שם חשב הרב ב"ש דמסתמא הוא ספרי וכתב' בפשי' משם ספרי ואחריו נמשכו ספר סדר הדורות וספר רגל ישרה. ומהר"ם שיף בשיטתו פירש כן ומייתי מרש"י בפירוש החומש ע"ש:

אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה וכו'. עיין מ"ש בעניותי בספרי הקטן שער יוסף בתחילתו ודף קי"ד ע"א ע"ש באורך:

מדה ואינה מדה. פירש"י שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היתה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן ליכתב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורותינו לכתבו עכ"ל. וחזה הוית לעמית בתורה הרב מהר"י חזן נר"ו בספרו הנחמד חקרי לב הנדפס מחדש דף י"ב ע"ב שהביא דברי רש"י הללו וכתב וז"ל מבואר מדבריו דגם הש"ס שסידר רב אשי לא סידרו בכתב כי אם בע"פ ובדורות סמוך לזמן רש"י התחילו לכתוב וא"כ כ"ש דס"ל הכי במשניות דרבי וע"ש מ"ש רש"י וכו' פן ישתכחו המשניות וכו' ואי רבי כתב המשנה לא יתכן שכחה עכ"ל. ואני בעניי לא ידעתי איך סבל לומר שהש"ס לא נכתב עד סמוך לזמן רש"י והוא פלא דהרי רש"י נח נפשיה שנת ד' אלפים תתס"ה והיה בדור הרי"ף זמן הרבה אחר הגאונים והגאונים חיברו וכתבו כמה חיבורים בדינים ופירוש התלמוד למאות. המורם מהם אחד מאלף אשר בידינו הנה הנם הלכות גדולות שאלתות ספר המקח וספר המשכון לרבינו האיי גאון ואיך אפשר שהש"ס לא נכתב עד הזמן ההוא. והגם דבנסחת רש"י דקמן כתוב התחילו דורותינו לכתבו. אין להאמין כל הנמצא כתוב וכבר מהרש"ל כתב על אחד מגאוני זמנו אמר על כל אשר מצא אני מאמין. ובודאי שיש ט"ס ברש"י. וכן מצאתי ברש"י הנדפס בעין יעקב שכתוב התחילו דורות אחרונים לכתבו ע"ש: ועוד נעלם ממנו מ"ש הרמב"ם פט"ו מהלכות מלוה וז"ל והגיע לידי במצרים מקצת גמרא ישנה כתובה על הגוילים כמו שהיו כותבים קודם לזמן הזה בקרוב חמש מאות שנה וכו' ע"ש והיה כי תבא לחשבון תמצא שנכתבה הגמרא הזו שבאה ליד הרמב"ם כמו ק"ס שנה אחר חתימת התלמוד וגם בספר המצות שחבר הרמב"ם לאוין קצ"ט כתב דכן הוא בנסחאות המדוייקות שנקראו על זקני התלמוד ע"ש והרי הרמב"ם מעיד שבא לידו הגמרא מזקני התלמוד או הגמרא שנכתבה בסוף זמן רבנן סבוראי ואיך רש"י יחלוק במציאות והוא היה לפני הרמב"ם ובודאי ידע שפיר מאלו הגמרות הכתובות: ותו לא זכר דברי רב שרירא גאון שכתב בתשובה כי באה בספר יוחסין דפוס אמשט' דף פ"א ע"ב שכתב וז"ל ובימי רבי בנו של רבן שב"ג אסתייע מילתיה ותרצינהו וכתבינהו וכו' ע"ש וכן כתב דף פ"ב ע"ב ולא הוו צריכי לחבירינהו ולמכתבינהו עד דחריב בה"מ וכו' ובדף פ"ג ע"א כתב וז"ל ודאמריתו מה ראה ר' חייא לכתבם ואמאי לא כתבם רבי אלו בקש רבי לחבר ולכתוב וכו' אלא הכי עקר הדברים תקן וכתב וכו' ע"ש ומ"ש בדף פ"ו ע"א דהמשנה והתלמוד לא נכתב וכו' ע"ש פניו כלפי השואל ומיירי בדורות ראשונים קודם ר' כאשר יראה הרואה. וכ"כ רבינו שמואל הנגיד שהיה קודם הרי"ף בספר מבא התלמוד. שרבי כתב המשנה למען תעמוד ימים רבים פן תשכח מלב הקוראים ע"ש וכן כתב עוד רב שרירא בתשובה הנזכר דף פ"ד ריש ע"ב ולא הוה להו להנך קמאי עד דאפטר רבי חבור כתוב וכו' ע"ש הרי רב שרירא גאון ורבינו שמואל הלוי רבוואתא קמאי דקמאי פי שנים עדים דרבינו הקדוש כתב המשניות הפך מה שהסכים הרב מהר"י חזן דרבי לא כתב המשניות כלל והאריך בזה שם ואח"ך נסתייע מדברי רש"י ע"ש. ועוד נעלם ממנו שכל מ"ש בפרט זה כמעט של כת קודמין היא הוא הרב מהר"י חאגי"ז בתחילת עץ החיים בהקדמה לדרכי המשנה שהקשה על הרמב"ם מסוגית תמורה ככל קושיותיו והכריח כמעט ההכרחיות שהכריח הוא נר"ו וגם הביא דברי רש"י דשמעתין דעליה סמיך והביא הנוסחא כמו שהיא לפנינו. ותימא על הרב מהר"י חאגי"ז גם כן שלא הרגיש בלשון רש"י שהוא ט"ס כדאמרן: ולפי הנסח שכתוב בעין יעקב בלשון רש"י התחילו דורות אחרונים לכותבו ניחא טובא דרש"י מיירי בימי רבינו הקדוש ובית דינו שבימיהם לא היתה גמרא כתובה ומשום הכי אמר רבי דהעוסק במקרא מדה ואינה מדה וכו' גמרא אין לך מדה גדולה וכו' ועל זה כתב רש"י שבימיהם לא היתה גמרא וכו' וסיים אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורות אחרונים לכתבו כלומר רבינא ורב אשי שהם כתבו התלמוד. ומעולם לא עלה על לב רש"י ז"ל שרבינא ורב אשי לא כתבו הש"ס ולא רבנן סבוראי ולא הגאונים כאשר חשבו הרב מהר"י חאגי"ז והרב מהר"י חזן. ואדרבא יש להוכיח קצת מדברי רש"י הללו שהמשנה נכתבה בימי רבי שהרי כתב שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היתה גמרא בכתב. ואי אמרת שגם המשנה לא נכתבה בימי רבי אמאי גמר אומר שבימיהם לא היתה גמרא בכתב הול"ל לא היו משנה וגמרא בכתב דעל שניהם הוא אומר ואתרוייהו קאי וממאי דסיים שבימיהם לא היתה גמרא משמע דגמרא לא היתה אבל היתה משנה בכתב. ואי קשיא לך דאם כן רש"י תוך כדי דיבור סותר את עצמו דברישא כתב שהמשנה והגמרא וכו' שתלויים בגירסא ומשתכחים וכו' אלמא משנה וגמרא כי הדדי נינהו תלויים בגירסא ומשתכחים. ובתוך כדי דיבור סיים שהגמרא לא נכתבה דמשמע דהמשנה נכתבה כמדובר. זאת אשיב דראיתי למופת הדור הרב ישרש יעקב שכתב על דברי רש"י הללו וז"ל הנה מלשון רש"י מורה שבימי רבי לא נכתבו המשניות רק סדרן ע"פ ומשו"ה היה ירא שלא ישתכחו המשניות אבל הרמב"ם בהקדמתו כתב שרבי כתב המשניות ולפ"ז קשה אמאי דרש לעולם הוי רץ למשנה והלא אחר שכתובים אין חשש שישתכחו. וי"ל דכשדרש הוי רץ למשנה עדיין לא הסכימו לכותבן ואחר זה הסכימו משום עת לעשות לה' לכתבן עכ"ל. ולפ"ז אפשר דרש"י תנא דווקנא ומר ניהו סבר דבתחילה סידר המשניות על פה והיו גורסים אותם על פה כמה שנים ובו בפרק אמר רבי הוי רץ למשנה ובסוף ימיו כתבן ובזה יתיישבו דברי רש"י דבתחילה פירש שהמשנה והתלמוד יפים ממקרא שתלוים בגרסא ומשתכחים כי בעת ההיא לא נכתבו. אך סיים שבימיהם לא היתה גמרא בכתב ולא נקט משנה להיות שבסוף ימיו כתב המשנה אבל הגמרא לא נכתבה בימי רבי כלל: ועל פי זה ניחא מאי דאמרינן פרק הפועלים דר' חייא כתיב חמשה חומשי לה' ינוקי ומתני שיתא סדרי לשיתא ינוקי ואם רבי כתב המשנה אמאי לא כתיב שיתא סדרי נמי. ועם שיש להשיב בלאו הכי על פי מ"ש מהרח"א שבסוף ימיו כתב המשנה ניחא דהא דר' חייא הוה מקמי דכתב רבי המשנה. וראיתי להרב מהר"י חאגי"ז שהקשה לדעת הרמב"ם שרבי כתב המשנה דמצינו לפעמים האמוראים חולקין בגרסת המשנה ואיכא מאן דתני הכי ואיכא מאן דתני הכי וכו' ואם רבי כתב המשנה ניתי ספר ונחזי עכ"ל ולק"מ דבימי רבי נמי היו חלופי גירסאות אלו ובע"פ היו יודעים דיש גירסאות אלו אלא דרבי במשנה תפיס כחד ולא שהכריע כן רק דנקט חד מגירסאות ובע"פ גרסי השני נסחאות וכ"כ רבינו שרירא גאון בתשובה הנזכר דף פ"א ע"ב דרבי גופיה מספקא ליה היכי תנן אלא דמאי דמייתי הגאון מפרק כיצד מעברין בש"ס ליתא בש"ס בנסחא דקמן ע"ש: ומ"ש הרמב"ם בהקדמתו לחיבור שקודם רבינו הקדוש ראש ב"ד או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות וכו' וכן כל א' כותב כפי כחו מביאור התורה והלכותיה וכו' ע"ש ועל זה הקשה הרב חקרי לב מכמה מקומות ע"ש באורך אפשר לומר דלא היו כותבים רק ריש מילין וסימנים לדבר כמ"ש הליכות עולם. וזהו שכתב הרמב"ם זכרון השמועות. גם מה שהקשו על הרמב"ם הרב מהר"י חאגי"ז והרב הנזכר מסוגיית תמורה דף י"ד. יש לומר דלא התירו רבינו הקדוש ובית דינו אלא לכתוב המשנה ותו לא ובפירושא אתמר שהשאר ישאר בתוקף האיסור ובזה תתיישב סוגיית תמורה והדומה לה. ומה שהקשה הרב מהר"י חאגי"ז מעירובין דף ס"ב שאמרו כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחה ואמאי לא אמרו מהו לאורויי ממתניתין דכתיבי ומניחי לק"מ דשאני ההוא דמגילת תענית שהוא דבר פשוט אלו ימים אסורים ואלו מותרים משא"כ ממשנה דצריכא רבא וכבר הרב ז"ל כתב דאי תימא דאין להורות מתוך המשנה ה"ה דאין להורות מהבריתות ואני בעניי אומר דה"ה ודאי מהבריתות ושאני הך דבלא מגילת תענית פשוטה ויש להורות מתוכה ולהכי נקט מגילת תענית. ומהקדמת סמ"ג משמע דהתלמוד לא נכתב עד תחלת זמן הגאונים ע"ש: ובכלל הכרחיות הרב חק"ל כתב להוכיח דהמשניות לא נכתבו מדאמרו חסורי מחסרא וכן איכא דתני הכי ותני הכי ואם היה בכתב ניתי רוב ספרי המשנה וניחזי וכו' ע"ש וכבר בסמוך כתבנו ע"ד הרב מהר"י חאגי"ז שהכריח הכרח זה מחילוף הגירסאות. ומה שהוסיף מדאמרו חסורי מחסרא זאת אשיב ובכלל יתבאר ההפרש שבין ברייתא לתוספתא אשר מרן ז"ל בריש ספר כללי הגמרא כתב ימים רבים הוקשה לי למה זו נקראת ברייתא ותוספתא עד שמצאתי בספר כריתות שהתוספתא נתוספה על המשנה וכו' והרב יבין שמועה האריך לפרש מה שהוקשה לו וכיצד נתיישב במ"ש הכריתות ע"ש באורך כמה צדדין: ומצאתי בספר הקדמון ספר הקנה הקדוש אשר היה בכ"י בגנזי מלכי רבנן ועתה נדפס מחדש ובדף פ"א ע"ג מבואר דמשה רבינו עד הלל הזקן היו ת"ר סדרי משנה וזקני בית שמאי וזקני בית הלל סדרו ששה סדרים והניחו השאר ובא רבינו הקדוש וקצר אותה משנה וסידר את המשנה הזו שבידינו והמשנה הנותרת השיב את שמה תוספתא על שיש בה תוספת על המשנה הזאת. והמשנה הראשונה השיב את שמה חיצונית ותרגום חיצונית ברייתא על שם שהיא חיצונית מן המשנה. ולכן כל מקום שקיצר רבינו הקדוש את הלשון בכל המשנה כולה ואין התלמוד יכול לתרצה חוזרים ומתרצים אותה מן המשנה שהשיב את שמה תוספתא וראה אתה בעיניך אור לי"ד וכו' ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ומרתף לא נזכר כאן וז"ש מרתף מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני וכן בכל מקום שקיצר רבינו הקדוש את לשון המשנה וכו' חוזרים האמוראיים ואומרים חסורי מחסרא והכי קתני כלומר מחוסרת היא המשנה משלפניה הקרויה תוספתא עכ"ל ועוד האריך ע"ש הא למדת דחסורי מחסרא היינו שבכונה קיצרה רבינו הקדוש ואין מזה טענה על הרמב"ם. גם נתבאר ההפרש שיש בין ברייתא לתוספתא ודוק הטב בכל לשון ספר הקנה: