פתח עינים על בבא קמא כ

לכי תשמש לי שקל סודריה וכו'. פירש הרב תורת חיים בשיטתו לכי תשמש לי כלומר לכשתודה לי שאני גדול ממך בתורה ושאתה ראוי לשמש לי כתלמיד המשמש לרבו וכה"ג איתא פרק המפקיד וכו' מובילנא מאני לבי מסותא וכו' עכ"ל והעתיק דבריו בספר רגל ישרה והביא מהרב באר שבע בתשובותיו (דף ע"א מדפוס פפד"מ) דפירש דר' יוחנן אמר כן דלא היה מניח תפילין בראשו מהמת חוליו וקי"ל דתלמיד לרב אסור לשמש אא"כ יש תפילין בראשו שלא יאמרו עבד הוא אפ"ה מובילנא מאניה אבתריה וכו' כלומר דא"א לתרצה ותמהני על ב"ש דל"א ריב"ל הכי בכתובות דף צ"ו אלא בנעילת וחליצת מנעל ועיין רמב"ם פ"ה מהלכות ת"ת עכ"ל רגל ישרה. ותקפה עליו משנתו דהא כתב שם הרב ב"ש וז"ל והא ודאי דלאו דוקא התרת מנעל אלא ה"ה שאר מלאכות המיוחדים לעבד דוקא כגון להוליך כליו אחריו למרחץ ולגוררו ולסוכו שהעבד נקנה בהם כדאיתא פ"ק דקידושין עכ"ל ודבריו ז"ל ברורים וכבר הרמב"ם פסק דאסור לומר לעבד עברי שיוליך כליו אחריו למרחץ או יחלוץ מנעליו כמ"ש פ"א דעבדים דין ז'. ואזדא לה תמיהתו כמבואר. גם מה שהוסיף בדברי הרב באר שבע כלומר דא"א לתרצה אינו נכון: ואולם פירוש הרב תורת חיים בסוגיין דכונת רמי בר חמא באומרו לרב חסדא לכי תשמש לי היינו שיודה שהוא גדול ממנו בתורה וראוי לשמשו כתלמיד. אינו מחוור דרמי בר חמא היה תלמידו וחתנו של רב חסדא ואיך פה קדוש יאמר לרבו וחמיו שיודה כי גדול בתורה ממנו וראוי לשמשו כתלמיד. ואפילו בלי פירוש הרב ת"ח אינו מתישב לשון לכי תשמש לי פשוט. וההגהות מיימוניות פ"ג דעבדים דין ח' הוכיח משמעתין דשרי להשתמש בכהן דרב חסדא היה כהן וכן הוכיח משאר דוכתי והוקשה לו ממ"ש בירושלמי מעל וצ"ע. וגאון עזנו הרב מש"ל שם תירץ עפ"י מ"ש סמ"ג עשין פ"ג דבשכר שרי והכא הנה שכרו מ"ש לו הראיה ממתניתין ע"ש. ואנכי עפר דל בקונטרס שיורי ברכה א"ח סימן קכ"ח כתבתי בעניותי דכיון דבא ללמוד ממנו הו"ל רבו שאינו מובהק וכו' ע"ש. והן עתה נזכרתי דרמי בר חמא היה תלמידו וחתנו של רב חסדא כידוע לכל מההיא דפ"ק דבתרא דף י"ב והדברים תמוהים דעד שהרב הגהות מיימוניות יקשה דרב חסדא היה כהן תקשה דהיה רבו וחמיו וממילא נסתרה דרכ"י שתרצתי דבזה שמבאר לו הראיה נעשה רמי לרב חסדא רבו שאינו מובהק וכו' דהרי רב חסדא רבו דרמי היה. ואחר החיפוש מצאתי דבהגהת ספר יוחסין באות ריש הקשה מהר"ש שולם קושיא זו דאיך אמר רמי לרבו וחמיו לכי תשמש לי ע"ש ואסיק בקשיא: והאמת הוא כמ"ש הרב מור וקציעה סימן קכ"ח דבדיחותא בעלמא הוה כענין בר קפרא עם רבי דנשיא הוה ונשתמש בו עד"ז לבדיחותא ומכאן סעד למ"ש מהרימ"ט בי"ד לפטור המקל בכבוד צבור דרך צחות ע"ש: