פתח עינים על בבא קמא קה

דאמר רבא שורי גנבת וכו' ש"ח אני עליו חייב שהרי פטר עצמו מגנבה ואבדה ש"ש וכו' פטר עצמו משבורה ומתה וכו'. זה לי שנים רבות יותר משלשים שנה ששמעתי מהחכם השלם עצום ורב כמהר"ר יעקב ביטון זלה"ה שהקשה ורמי רבה דידיה אדידיה דהכא קאמר דכיון דאי מגניב ממונא קא כפר השתא נמי ממונא קא כפר וכן אם נשברה או מתה ממונא קא כפר וכו' והא שמעינן לרבה גופיה פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ז) דס"ל הכופר בממון שיש עליו עדים פטור ולפום מאי דסבר רבה גופיה הכא בשמעתין דגנב שור ונשבע שפקדון אצלו דחייב מטעם דאי מגניב או מת ממונא קא כפר הו"ל לרבא לחייב גם כופר בממון שיש עליו עדים דהא אי מייתי עדים ממונא קא כפר וכדסבר ר' יוחנן שם דף ל"ז ע"ב. וקושיא זו עיילוה למערתא דרבני ואצרכוה עיון. ובו בפרק אני בעניי תירצתי דעד כאן לא פטר רבה בכופר ממון שיש עליו עדים אלא משום דיש צד לומר דחייש להרוחת זמן ומהניא ליה שבועתיה עד עת בא העדים וגם הוא בעדנא דאשתבע ידע שפיר דממון שיש עליו עדים הוא ולמחר יבואו ויעידו ובעי שלומי ומ"מ נשבע משום הרוחת זמן מה עד שיבואו העדים וכיון שיש צד זה לדון בדעתו של נשבע אמרינן דפטור דלא אסיק אדעתיה לכפור הממון לגמרי. אבל גבי שור כי אמר דש"ח או ש"ש הוא עליו והוא מוכן ליתנו לנגזל ודאי דכי אשתבע דש"ח או ש"ש הוא עליו היינו דחייש שמא יגנב או ימות ובעי שלומי ואם כן שבועתו היתה לכפור בממון לגמרי זהו תורף דברי בקיצור ועוד הארכתי לצדד בזה ודוק הטב: