פתח עינים על בבא קמא קי

תוס' ד"ה דאדעתא דהכי. הרב פני משה חלק א' סימן ס"ב הקשה בדברי התוס' הללו דלמאי הוצרכו התוס' בראשית מאמר מראש מקדמי אר"ש להציע הצעה זו נראה דבנפלה מן הארוסין איירי וכו' אי נימא דבראשונה היו מציעי"ן מצועו"ת כדי להקשות קושיתם שהקשו וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר וכו' כי כן ארחות צדיקים להציע הצעה ובתר הכי מקשים. הרי מצו לאקשויי קושיתם בלא"ה וכי הצע"ה צריכה לכך ותו דבלא הצעה הקושיא נופלת יותר בחוזק דאי מנשואין איירי הקושיא מתחזקת ביותר דהשתא ומה בנישואין דיש לה טובה אפ"ה אמרינן אדעתא דהכי וכו' כ"ש בלקח דבר ונתקלקל מיד וכו'. והרב ז"ל פירש דברי התוס' דהצעתם לצורך תירוצם דבעו למימר וכונתם דבארוסין מציא לומר אדעתא דהארוס לא קפיד אבל בנשואין קפיד דאם כונסה ע"מ שלא תפול לפני יבם וכו' א"כ כשמת הו"ל בעילתו בעילת זנות וא"כ לאו בדעתה לחוד תליא וזו הצעה לתרוץ ולמדנו דלפעמים האומדנא מספקת לבטל דעת המתחייב מפני דעת מחייבו וכו' ע"ש שהאריך הרב בזה לישב דברי תשובת הרא"ש ודברי מהריב"ל. והמעיין עיניו תחזינה משרים דיש לעמוד הרבה בדברי התוס' הללו ובדברי התוס' דכתובות דף מ"ז ע"ב וגם בכל חלקי דבקי בדקי הרב פני משה בזה. ובקטנותי כתבתי קונטריס על זה. איכו השתא זאת היתה לי שעת הקוצר ולא מצינא למיקם במילי דקטנותא הנזכרים רק זה אומר דמה שרצה הרב פני משה לומר דהרא"ש סבר פירוש זה אשר ייחסו לתוס' דבר ה' בפיהו אמת שכן כתב הרא"ש בתוספותיו לקמא הובא בשיטה מקובצת שם וז"ל וא"ת א"כ אם קנה אדם בהמה ומתה יחזור המקח דאדעתא דהכי לא זבן י"ל דלא פריך הכי אלא מתנאי שיוכל להתנות ולא יעכב אדם על ידו כמו מחטאת ואשם וכן מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין מן הארוסין דאם היתה רוצה להתנות בשעת ארוסין שאם ימות קודם שישאנה יהיו הקדושין בטלין כדי שלא תפול לפני אחיו מוכה שחין לא היה הבעל מעכב על ידה הלכך חשבינן כאלו התנית אבל מן הנשואין לא היה הבעל שומעה לעשות בב"ז וכן כל מקח שאדם קונה אם היה הלוקח בא להתנות שאם יתקלקל מקחו שיחזור במקח לא ישמע לו המוכר הלכך לא הוי כאלו התנה עכ"ל ודבריו מבוארים כדברי הרב פ"מ: ואולם מה שרצה הרב פ"מ לפרש בדברי התוס' שזה כיונו בהצעתם המעיין יראה דאין זה במשמע דברי התוס' מכמה אנפי. ותו דאין זו דרך להציע הצעה דלא שייכא כי אם לתירוצא ובלא הצעה יקשו יותר בחוזק ואחר קושיתם יתרצו ויאריכו לפרש דהוי מן הארוסין וזוהי סוגיית התוס' וכלהו רבוואתא: ולפום ריהטא אפשר לומר בכונת דברי התוס' דקשיא להו בסוגיין דאדפריך תלמודא יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תפוק בלא חליצה וכו' הו"ל למפרך אלא מעתה אם נעשה בעל מום בעלה תפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה וכמו שהרגישו התוספות בכתובות דף מ"ז וגם הרא"ש בתוספותיו שם הובא במקובצת כתב דזו סוגיא תמוהה דאמאי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום וכו' ומשו"ה כתבו התוס' בשמעתין דמן הארוסין איירי דאי מן הנשואין ודאי מקדשה נפשה להיות נשואה דמשום אחר מיתת בעלה לא מסקא אנפשה מלהיות נשואה אלא מן הארוסין איירי דמקדושין אין לה שום טובה כונתם ז"ל דבנשואין כיון דיש לה טובה גדולה להיות נשואה לא מסקא מה יהיה אחרי כן דרוצה אשה וכו' ואגב חביבותא גמרה ומשתעבדא נפשא וא"כ גם בנעשה בעלה בעל מום כיון דנשאת אגב חיבת נשואין לא מסקא מה יהא אחרי כן וברבות הטובה של נשואין גמרה ומשעבדא נפשה. אך קושית הש"ס היא מארוסין דמקדושין אין לה שום טובה. והדר הקשו דנהי דאנחת לן חדא דלא פריך מנעשה בעלה בעל מום אך אכתי תקשי דאדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דהוי דומיא למה שנתקשו מרישא דלפרוך הש"ס מנעשה בעלה בעל מום והא מתרצתא דמארוסין איירי. אך אכתי לא איפרק דאדם שקנה מחבירו וכו' דהתם ליכא טיבותא כנשואין כלל ודמיא קצת לארוסין דאע"ג דבארוסין כתבו דליכא טובה ובקונה דבר יש קצת טובה שכן נהנה בדבר ההוא לא ניחא לתוס' לחלק בהכי משום הנאה מועטת. ותו דבארוסין איכא כמה טובות מדורונות והבקורים והראיון ולשון חיבה משא"כ במקח. ומ"ש התוס' דמקדושין אין לה שום טובה כונתם לגבי הנשואין דטובת אירוסין לא חשיבה לשעבד עצמה לגמרי ושום טובה לאו דוקא. א"נ שום טובה עיקרית קאמרי. ומשום דקושית נעשה בעלה בע"מ דומה לקושית הש"ס ביבמה ויותר פשוטה לא פירשו הקושיא דהיא נרגשת. אך מקח דהוא מציאות אחר פירשו לה בהדיא. ועל זה תירצו התוס' דלאו בלוקח וכו' וקדושין בדידה קיימא והוא לא חייש אבל בנשואין חייש טובא דבב"ז ואנן סהדי דאינו מתרצה בדעתה ולכן גם היא מבטלת רצונה. והא דלא פריך מארוסה שנעשה הארוס בע"מ. אפשר לומר דהמקשן סבר דיש לחלק בין ארוסין לנשואין אבל רצונו לדעת מה סובר שכנגדו אמטו להכי פריך מיבמה ומסתם לה סתומי דמשתמע לתרי אנפי ארוסין או נשואין לראות מה בפי התרצן אבל אי נקט נעשה הארוס בע"מ היה מגלה דעתו. והנה מדברי הרא"ש שכתב שם בשטה מקובצת כתובות יראה לפום ריהטא דנטה לדרך אחר ממ"ש בתוספותיו בשמעתין והבאתיו לעיל: