פתח עינים על בבא בתרא קסה.

אלא אבק לשון הרע. פירש רשב"ם כגון דאמרי איכא נורא בי פלניא. ובזה ובמאמר דלעיל בסמוך יתבארו פסוקי מזמור ט"ל אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי נאלמתי דומיה החשתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. והנה תחילת הפסוקים פירשם מהר"ר שמשון גומיץ פאטו זלה"ה ופסוק חם לבי פירשו מורינו הרב מהר"א יצחקי זלה"ה ואני שמעתי האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואולם רחש לבי אומר לדבק טוב הוא ויהיו נדרשין כל הפסוקים באופן זה. כי הנה בהא דאל יספר אדם בטובתו של חבירו וכו'. הרי"ף ז"ל פרק במה מדליקין פירוש שלא יספר יותר מדאי וכן פירש רש"י אך הרמב"ם פ"ז מהלכות דעות ובפירוש המשנה פ"ק דאבות הנזכר פירש דהיינו בפני שנאיו. ונראה דלענין דינא הרי"ף והרמב"ם שוים לטובה דכל שע"י סיפורו בטובתו של חבירו ימשך גנות בין שהוא מצד שמרבה לספר בין מצד שהוא בפני שנאיו אסור. וז"ש אמרתי אשמרה דרכי לעשות גדר ושמירה לדרכי מחטוא בלשוני והגדר הוא שלא לדבר בטובה יותר מדאי שלא יבא חטא בלשוני שימשך גנותו. וזהו שאני מדבר רק אשמרה שמירה וגדר שלא להרבות. אך אשמרה לפי מחסום שלא לדבר כלל בעוד רשע לנגדי שיש שונאים ואז אשמרה לפי מחסום שלא לדבר בטובה כלל. וז"ש החשתי מטוב החשתי שלא לדבר טובה כלל וזהו מטוב. וכאבי נעכר על חומר שמירת הלשון ומי יוכל לעמוד. ועוד אחרת חם לבי בקרבי אינו אלא שר"ף על אבק לה"ר כי בהגיגי תבער אש אם אומר תבער אש איכא נורא בי פלניא זה לבד הרי זה חשוב כאלו דברתי בלשוני כלומר שדברתי לה"ר ועל זה וכיוצא בו כאבי נעכר וחם לבי כי האדם מחומר קורץ וכמעט אין מי שיוכל להנצל זולתי השרידים אשר ה' קורא. זה פירוש הרבנים הנזכרים בתוספת נופך והיו לאחדים:

רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע בלה"ר ס"ד אלא באבק לשון הרע. מ"ש ומיעוט בעריות הכונה הוא שפורשים הרוב מיראת ה'. אבל אה"נ דהרוב מתאוים וקשים לפרוש אבל הרוב כופים יצרן וזהו כונת הרמב"ם והטור בא"ה סימן כ"ה ול"ק מה שהקשה בהגהות הרב תוספת יום טוב לטור א"ה ונדפסו בסוף שיטת הרשב"א לכתובות בדפוס מיץ חדש. ה' ברחמיו יחדש כנשר נעורינו לאורך ימים ושנות חיים: