פתח עינים על בבא בתרא קיט:

ותעמודנה לפני משה וכו' סרס המקרא וכו'. הנה רש"י בפירוש החומש הביא מחלקת זה. ושמעתי מקשים על רש"י דפרשת בהעלותך גבי ויהי אנשים אשר היו טמאים כתב לפני משה ולפני אהרן כששניהם בבית המדרש וכו' ולא כתב סברת מ"ד סרס המקרא. ואלו ר' יאשיה ור"א נחלקו בין בבנות צלפחד בין גבי ויהי אנשים אשר היו טמאים בין גבי מקושש דמר סבר סרס המקרא ומ"ס בבית המדרש היו יושבין וכו' כמבואר בספרי. ולכאורה יראה לישב קצת דנודע דרש"י בפירוש החומש מייתי הדרשא הקרובה אליו לפי פשוטו ומשו"ה פרשת פנחס אייתי סברת מ"ד סרס המקרא כי על פסוק ויקרב משה את משפטן פירש"י נתעלמה ממנו הלכה וכאן נפרע על שנטל עטרה ואמר והדבר אשר יקשה מכם ד"א ראויה היתה פרשה זו ליכתב ע"י משה אלא שזכו וכו' וסבר רש"י דהני תרי פלוגתי הני בהני שייכי ותלויים זה בזה דמ"ד סרס המקרא סבר שנפרע על הדבר אשר יקשה ומ"ד בבה"מ היו יושבין סבר ראויה היתה וכו' והענין הוא דמ"ד סרס המקרא ניחא ליה לומר שנפרע על והדבר אשר יקשה דהוי מדה כנגד מדה ממש דהוא אמר והדבר אשר יקשה שאם רק הוא מכם תקריבון אלי והוה עובדא בבנות צלפחד שאל ישאלו ונעלם דבר עיילוה לפני מי שגדול וגבוה מעל גבוה לפני ולפנים ויקומו לפני משה ויקרב את משפטן לפני ה' והוי מעין דוגמא למ"ש תקריבון אלי. אך מ"ד בבה"מ היו יושבים ושאלו לכלן ביחד לא דריש אשר לו ניתנה פריע"ה על והדבר אשר יקשה כי לא היה מקביל למ"ש והדבר אשר יקשה מכם ולכן דריש ראויה היתה פרשה זו וכו'. והכי אתמר בסנהדרין דף ח' והדבר אשר יקשה מכם אר"ח ואי תימא ר' יאשיה וכו' נענש משה שנאמר ויקרב את משפטן הרי דר' יאשיה דסבר סרס המקרא קסבר דנענש משה: איכו השתא גבי בנות צלפחד דאיכא למדרש ויקרב משה את משפטן כי פרו"ע על שאמר והדבר אשר יקשה אמטו להכי רש"י הביא סברת ר' יאשיה סרס המקרא דכפ"ז א"ש דרשת נתעלמה ממנו הלכה ונח לרצות פשוטו של מקרא בהדי דדרי"ש. אמנם פרשת בהעלותך דשם דיבר הכתוב דמשה רבינו ע"ה אמר עמדו ואשמעה שת בטוחו"ת יבא בכל עת אל הקדש ואזן שומעת מפי עליון אמטו להכי רש"י אחז צדיק דרכו וכתב לו הדרשה הפשוטה שהיו יושבין בבית המדרש ולא סרס המקרא: אי נמי אפשר קרוב לזה דרש"י פרשת בהעלותך כתב בבית המדרש היו יושבין משום דהכי הלכתא דאמרי בשמעתין דר"י ור"א סברי סרס המקרא ומ"ד בבה"מ היו יושבין פליגי אי חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אי לא והלכתא חולקין והלכתא אין חולקין הא דפליג ליה רביה יקרא וכו' ופירש רשב"ם ר' יאשיה סבר אין חולקין לכך מסרס המקרא הא דפליג ליה יקרא רביה לתלמיד ניחא ליה שיחלקו לו גם אחרים כבוד ומרע"ה הוה עביד יקרא לכל ישראל וכן זה לזה עכ"ל אלמא אסיק תלמודא דכד פליג רביה יקרא חולקין ודלא כר' יאשיה לכן רש"י פרשת בהעלותך פירש בבה"מ היו יושבין כפי מסקנת התלמוד דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב כי פליג ליה רביה יקרא כמשה רבינו ע"ה. אמנם פרשת פנחס הביא דרשת וסברת מ"ד סרס המקרא ולא משום דאין חולקין אלא זה היה המעשה בפרו"ע פרעו"ת מ"ש והדבר אשר יקשה: ואשמעה אחד קדוש מדבר במכתב למ"ר שתירץ במה שיש לדקדק בדברי ר' יאשיה שפירש סרס המקרא דלפי דבריו אמאי המקרא סירס אם כך היה מעשה שעמדו לפני אלעזר ואח"ך לפני משה לכתוב קרא דברים כהוייתן קושטא דמילתא ואמאי סירס. אלא ודאי צ"ל דמפני כבודו של משה רבינו ע"ה סירס הכתוב כדי שלא לשים אלעזר לפני משה דהוא גנאי למשה ולהכי כתיב לפני משה ואלעזר ואם יקשה אפשר משה לא ידע סרס המקרא. אבל פרשת בהעלותך שאהרן היה אחיו הגדול ממנו בשנים ונביא ונתנבא קודם ושקולים הם כדכתיב הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן א"א לומר סרס המקרא דאם כך היה שעמדו לפני אהרן קודם פשיטא שהכתוב היה כותב כמעשה שהיה ולא היה גנאי למשה אם יכתוב לפני אהרן ומשה לכן פשיטא דר' יאשיה לא ס"ל כאן סרס המקרא אלא אזיל ומודה לאבא חנין דשניהם היו יושבים בבה"מ עכ"ל ואשתמיטיתיה דברי הספרי שגם בפסח שני ופרשת מקושש רבי יאשיה סבר סרס המקרא. אמנם אפשר דיש מקום לומר תירוץ זה בעד רש"י שהביא דברי ר' יאשיה פרשת פנחס ולא פרשת בהעלותך והיה טעמו מטעם האמורי ואחר זמן רב ראיתי להרב אש דת פרשת פנחס שכתב משם הרב מר אביו דרך הנזכר בעד רש"י בקיצור ע"ש: הגם הלום ראיתי להרב פנים מאירות בתשובות ח"ב סימן כ"ט עמד בזה וכתב דאדתקשי להו על רש"י תקשי על הש"ס בשמעתין דפליגי בקרא דותעמודנה לפני משה ולא פליגי בקרא דפסח שני אלא ודאי יש לחלק בין דיני ממונות לאסור והתר דבאסור והתר לא יוכלו להורות במקום משה ע"ש וכבר קדמו הרב תורת חיים בשיטתו בשמעתין כאשר הרואה יראה. וכמדומה דנעלם מהרבנים ז"ל דבספרי נחלקו גבי פסח שני וגבי מקושש כדאמרן. ועל תירוצם יש להרהר:

תנא בנות צלפחד וכו' דרשניות וכו' מלמד שהיה משה רבינו ע"ה דורש בפרשת יבמין כי ישבו אחים יחדיו א"ל אם כבן אנו חשובין וכו'. מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם אחד קדוש דיש לדקדק תואר זה דרשניות מאי שיאטיה ומאי דרוש. ופירש במ"ש ביבמות דף כ"ד מצוה בגדול ליבם דכתיב והיה הבכור אשר תלד ופריך ואימא דבכור לייבם פשוט לא לייבם אם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו דמיעט רחמנא למה לי וכו' ע"ש וזה היו דורשות בנות צלפחד דקרא דוהיה הבכור היינו דבכור לייבם פשוט לא לייבם וצלפחד אביהן היה הבכור ומת ותו ליכא לפשוטים יבום ומשו"ה לא שאלו עד עתה חלק בארץ מטענה זו אם כבן אנו חשובין וכו' ואם לאו תתיבם אמנו דהיו סוברות דאמן אינה מתיבמת משום דאביהן בכור ולא משכחת יבום אלא בבכור וכי מת ליכא יבום אך עתה שראו משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין כי ישבו אחים יחדיו דהיינו פרט לאחיו שלא היה בעולמו למפרע הבינו דקרא דוהיה הבכור היינו דמצוה בגדול ליבם אבל אה"נ דהפשוט נמי מיבם לכך שאלו אם כבן וכו' ואם לאו תתיבם אמנו ודוק:

תוס' ד"ה אפילו קטנה וכו' דאמר במדרש דלש"ש נתכון וכו'. עמ"ש הרב עבודת הגרשוני סימן תשעים ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ראש דוד ריש פרשת פנחס בס"ד: